אמנים
יורם קופרמינץ, בלו סימון פיינרו, דוד ריב, פורת סלומון, מיכה קירשנר, רבנר בר חמא, מירה עווד, משה גרשוני, תמיר צדוק, גיל יפמן, ז'אק ז'אנו, גל וולינץ', טובה לוטן, ישראל רבינוביץ' דוד טרטקובר, comme il faut.
תערוכת הפתיחה של הגלרייה
תערוכת הפתיחה "כוחה של המילה", מנסה להביא בדרך האמנות, את הקונפליקטים האקטואליים האזרחיים, אשר קיבלו צורות ופנים חדשות בחודשים האחרונים. עם פרוץ מבצע "צוק איתן" געשו הרשתות החברתיות, העיתונים, הבלוגים ומערכות נוספות והגדירו מחדש את השיח הישראלי. מושגים כגון: בוגדנות, לאומיות, שיתוף פעולה, זכויות אזרח, דמוקרטיה ופאשיזם – לבשו צורות חדשות של ביטוי מילולי ולעיתים פיזי. התערוכה מוקדשת לנושא הכאוב שצץ ועלה כמה וכמה פעמים במלחמה האחרונה – חופש הביטוי – הפוליטי, האמנותי, החברתי ועוד.
התערוכה חונכת את חלל הגלריה החדשה של בית הספר לתרבות ואמנות של מכללת ספיר, אשר ממוקם בתוך ספריית הקמפוס. בשל מיקומה החדש של הגלריה החינוכית של בית הספר בתוך הספריה, מקדש המוקדש כולו למילה הכתובה, החלטנו להקדיש תערוכה ראשונה למילה עצמה, כאשר הטקסט כחומר, עומד בשורש העבודות, שנקודת מוצאן האמנותי הן: הספר, השירה, המחאה, האות והמילה.
בית הספר לאמנות ולתרבות החליט שהוא לא יכול להישאר אדיש אל נוכח כוחה של המילה אשר הפך להיות לכלי נשק ויזם תערוכה המתעמת עם הנושא דרך מגוון רחב של ביטויים פלסטיים / אמנותיים המאתגרים את הנושאים השונים כגון: פוליטיקה, זהות, אזרחות, נאמנות ועוד. התערוכה היא ברוח מוזות היצירה שאינן שותקות כשתותחים רועמים, והיא תנסה לתת מבט היסטורי רוחבי באמנות פלסטית, שירה ופרוזה על אלו שהעזו להשמיע את קולם משני צדי המתרס.
מבחר מתוך העבודות הן של מיטב אמני ישראל: דוד ריב מציג שלושה ציורים העוסקים בטקסט ובמחיקתו. ציור בוטה במיוחד של ירושלים מביא את הקונפליקט והמתח התמידי של העיר. דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל לעיצוב, מציג שתי כרזות הממחישות את תחושתו של כל ישראלי. היציאה למלחמה והמלחמה על הדמוקרטיה. אבנר בר חמא מציג מפות ישראל המלאות קרעי ספרים בשפות שדוברו על ידי היהודים באירופה. מנגד, אפר המתמלא בפרשנויות שונות. ישראל רבינוביץ, זוכה פרס האמן הציוני, מציג את הקונפליקט עם כתובות האש של תנועות הנוער והצבא, המנציחות דרך ארץ אל מול אובדנה של אותה ארץ. בתערוכה שחזור של עבודה משנות ה-70 של משה גרשוני, אז אמן טקסט צעיר ובוטה. בזמנו עוד הציב רמקולים מחרישי אוזניים בתל אביב והשמיע משם את השיר "יד ענוגה" מספר פעמים ביום, כמו מואזין. כאן יש המשך לאותם מהלכים שעשה בזמן פעילותו האמנותית-פוליטית. גל וולינץ, ועבודותיו הבוטות, זכו כבר להתייחסות מרובה בעיתונות ועוררו דיונים ציבוריים על חופש הביטוי. בתערוכה, שלוש חמסות מעשה ידיו. חמסה שנועדה להגן ולשמור. אבל על מי? חמסה שנועדה לברך ולפאר. אבל את מי?. גיל יפמן, אמן צעיר נוסף, נותן פרשנות חדשה ומקורית לשירו של ביאליק "ויהי ערב". סרטו של יפמן כבר צונזר בעבר ובתערוכה הנוכחית זו הזדמנות לראות ולחשוב על גבולות חופש הביטוי האמנותית. בהמשך לשירה ולצנזורה, מיכה קירשנר מציג את צילומו המפורסם של המשוררת יונה וולך, כשפרסמה את השיר "תפילין". תוכן השיר והצילום הגיעו עד לדיונים בכנסת ועוררו זעם רב בסצנת התרבות הישראלית. טובה לוטן מציגה שני ציורים מתוך סדרה בשם "שבת שחורה", פרשנות רחבה לדיון ממזרחיים עד לפוגרומים של יהדות אשכנז. השבת כדימוי טעון ומילה מופיע גם בצילומו של פורת סלומון. צילומו של סלומון אקטואלי מתמיד לנוכח מסע הפרסום של "שישי ישראלי". ז'אק ז'אנו בעבודות פיסול עם טקסט וספרים. תותח של ספרים וריבוי המילה "ואהבת", ריבוי ההופך למיצוי. עוד בתערוכה, בלו סימיון פיינרו, יורם קופרמינץ, תמיר צדוק, מירה עווד, ורשת חנויות Comme Il Faut, שעבודותיהם הן מילים וטקסט שאינן משאירות מקום לדמיון אלא מציבות מולנו מראה למציאות העגומה שבמילים ניתן להרסה ובמילים ניתן לשקמה.
צילומי התערוכה
לירון בוזגלו
