פנחס ספיר

פנחס ספיר נולד בפולין בשם פנחס קוזלובסקי ב-1906. בוגר סמינר למורים, עלה לארץ ב-1929 והתיישב בכפר סבא שם חי עד יום מותו ב-1975. הוא נחשב לאבי הכלכלה הישראלית, הרבה בזכות חיוניותו ודבקותו הבלתי נלאית במטרותיו.

תחילת פעילותו הציבורית

תחילת פעילותו הציבורית הייתה במוסדות מקומיים בכפר סבא. בתחילה היה פעיל במועצת הפועלים בישוב ובהמשך חבר המועצה המקומית. בכפר סבא, עמד ספיר בראש מפעל המים. ספיר התקדם בתחום המים, עבר למישור הארצי ושימש סגנו של לוי אשכול בחברת המים 'מקורות' בין השנים 1937 עד 1947. על אופיו 'הסוער והנאמן' של ספיר מספר שמחה בלאס, מתכנן המים של 'מקורות': 'סתיו 1937. נשארו כמה קילומטרים צינורות מונחים על משענות ועדיין לא עברו את מבחן הלחץ במים לפני הורדתם לתעלות. היה זה לפני עונת הגשמים, והייתה סכנה כי יישארו בחורף ... ותידרש הוצאה כספית ניכרת ... ספיר יצא ביום ראשון ... התרוצץ מקטע לקטע, צעק עד לב השמיים, עשה 'טרור' למפקחים ולעובדים, וראה זה פלא! כאשר באתי ביום ששי ... היו כל הצינורות אחרי מבחן הלחץ, מונחים בתוך התעלות. ... עם הורדת הקטע האחרון לאדמה התחיל גשם שוטף.' ב-1947 התמנה למנהל 'אגף האפסנאות' של ההגנה, וכהמשך ישיר לכך עסק במלחמת השחרור בהעברת נשק, ועם הקמת המדינה היה מנכ'ל משרד הבטחון (1949-1951) ולאחר מכן מנכ'ל משרד האוצר (1953-1955)

שר המסחר והתעשייה

התיק הראשון שלו כשר היה תיק המסחר והתעשייה (1955) ובמסגרתו שקד על פיתוח התעשייה בערי פיתוח ודאג להשיג תקציבים לבניית מפעלים ולפרויקטים לאומיים גדולים כמו המוביל הארצי. בשנת 1959 הוא נבחר לכנסת מטעם סיעת מפא'י. הוא כיהן בכנסת באופן רציף עד מותו. ספיר השקיע מאמצים לשכנע משקיעים זרים לבנות מפעלים בישראל. דוגמה אחת לכך הייתה כשהזמין ב-1960 את התעשיין ישראל פולק לבוא לישראל ולהקים מפעל לטקסטיל. ספיר רצה למקם את המפעל בקריית גת, ישוב שזה אך הוקם, והיה זקוק לזריקת עידוד, אלא שהוא חשש מכך שפולק יירתע מהעובדה שהיישוב מרוחק מגוש דן. כדי להגשים את חזונותיו הוא אסף את פולק במכוניתו בחמש לפנות בוקר ממלונו בתל אביב, וציווה על נהגו לנסוע בשיא המהירות לקרית-גת. מאחר והתנועה באותה שעה הייתה מאוד דלילה, לקחה הנסיעה פחות מחצי שעה, וכך השתכנע פולק להקים את המפעל בהנחה שהוא ימוקם במרכז הארץ. ספיר כיהן בתפקיד שר המסחר והתעשיה בין השנים 1955-1965, ושב לכהן בתפקיד בין השנים 1970-1972. בחלק מהשנים (1963-1965, 1970-1972) כיהן ספיר כשר האוצר נוסף על תפקידו במשרד המסחר והתעשייה.

שר האוצר

עם מינוי לוי אשכול כראש ממשלה ב-1963, נתמנה ספיר לתפקיד שר האוצר (משרד אותו הכיר מכהונתו בו כמנכ'ל בשנים 1953-1955), נוסף על תפקידו כשר התעשייה והמסחר. גם בתפקיד זה גילה מרץ בלתי נלאה כשהוא מעורב בכל פעולות העשייה של המשרד. במהלך אותן שנים שם ספיר דגש רב על הקמת מאות מוסדות לימוד, בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות וגרם למעשה להיווצרות התשתית האקדמית מחקרית בישראל. בתפקיד זה כיהן ספיר עד מרץ 1974, למעט תקופה של כשנה ורבע (אוגוסט 1968-דצמבר 1969), אז כיהן כשר בלי תיק. בתחום המדיני התנגד להמשך השליטה בשטחים ולהקמת ההתנחלויות מסיבות כלכליות ודמוגרפיות, עם זאת תמך בראש הממשלה גולדה מאיר ובמדיניות הביטחונית שייצגה. עם התפטרותה של גולדה מאיר מתפקיד ראש הממשלה בעקבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים ולאחר מסקנות ועדת אגרנט ב-1974, תמך ספיר ביצחק רבין לתפקיד והתנגד נמרצות לשמעון פרס. בזכות תמיכתו הצליח רבין לגבור על פרס בקרב על הפקיד. יש הטוענים שאילו ספיר היה רוצה את התפקיד לעצמו באותה תקופה, דבר לא היה מונע בעדו להשיג אותו. משנת 1974 מילא ספיר את תפקיד יו'ר הסוכנות היהודית עד שלבו הכריעו במהלך טקס הכנסת ספר תורה במושב נבטים בנגב ב-12 באוגוסט 1975.

הערכת פועלו

ספיר נודע במהלך השנים במנהגו להתהלך עם פנקס שחור שלפיו ניהל את מדיניותו. ברצותו לזרז את פיתוח הארץ, סייע רבות לבעלי הון שהשקיעו בישראל, במיוחד כאשר הבטיחו ליצור תעסוקה. על כך זכה לשבחים וגם לביקורת משום שעקף את הביורוקרטיה במטרה לזרז תהליכים. הוא גם נחשב לאיש החזק בפוליטיקה הישראלית ומשך תקופה מסוימת זכה לתואר 'ממליך ראשי ממשלות'. תדמיתו של ספיר בציבור הייתה של דמות עממית מחוספסת, טמפרמנטית, בולדוזר שמניע דברים, אשר נוטה להביא בעלי הון כשהמטרה העליונה שלו היא טובת החברה והכלכלה הישראלית, כשטובת הנאה עצמית היא ממנו והלאה. הוא חי בדירה צנועה בכפר סבא, ובעת שהותו בירושלים בענייניו הוא חלק חדר עם פוליטיקאי חבר שחולק על-ידי מחיצה מבד. חוסר יכולתו לבטא את האות 'ל' דבר שבא לביטוי בנאומיו ובראיונותיו, הפכה אותו לאובייקט משעשע ול'סמל המסחרי' שלו, אבל רק הגבירה את הפופולריות שלו בצבור. יש הרבה שטוענים שמבין כל שרי האוצר הרבים, הוא היה הטוב שבהם ורבים מאלה שזוכרים אותו מתגעגעים אליו ואל תקופתו. אחרים מבקרים היבטים שונים של פעילותו הנמרצת, המאופיינת על ידי ניהול ריכוזי ואישי ('הפנקס השחור') והעדפות להשקעה באזורים חלשים ומרוחקים. מדיניות שהייתה לצנינים בעיני רבים מחסידי הקפיטליזם הטהור המקדם תורות שוק ליברליות המעניקות יתרון לבעלי הון על פני אזרחי המדינה. בשל תרומתו הרבה לקידום החברה והכלכלה בישראל קרויים מוסדות רבים בישראל על שמו.