אמן
אסף רהט
עבודותיו של האמן אסף רהט עשויות כולן מחומרים "לא אמנותיים". חומרים ראשונים פשוטים יום יומיים. ילדיים משהו. חומרים הנמצאים בכל מגירת שולחן של גננת או מורה. חוטי תפירה חבלים פרומים, חוטי שפגט דבקים שונים שאריות של חדרי מלאכה. אלו בטח לא החומרים "הגבוהים" בהם משתמשת האמנות היום - צבעים מיוחדים, חומרי יציקה מורכבים וטכנולוגיות מתוחכמות.
בנוסף לחומרים, ביצירותיו של רהט יש אטיבסטיות מסוימת גם בתכנים, בדימויים אותם הוא טווה או יוצק לצורך הענין. כמו שכתבה מבקרת האמנות סמדר שפי: "... אסף מגשש אחר שורשי האנושי, בניסיון לעקוב אחר הצירוף של חספוס ופראות עם פגיעות. רהט מנסה להפשיט את האנושי מקליפותיו, לבדוק את מה שקודם לתרבות..."
מהו אטביזם?
בתחום מדעי החברה והאנתרופולוגיה, האטביזם מתאר חזרה של חברה אנושית לדפוס התנהגות או חשיבה שהיו מקובלים בעבר ונעלמו. לעתים קרובות מקושרת תופעה אטביסטית ל"נסיגה אבולוציונית" (למשל תינוק שנולד עם זנב, או דולפין שמצמיח רגליים) ונתפסת כשלילית או כנסיגה למנהגים ברבריים (התפרצויות של התנהגויות אלימות).
לעומת זאת הסופר והעיתונאי האנטר ס. תומפסון, מציג דווקא גרסה חיובית המתארת את הנסיגה האבולוציונית כמשהו שהוא לעתים יפה ויש כמיהה לחדשו ולחזור אליו. משהו שידענו, הכרנו, התרגלנו ואהבנו, משהו שהיה כמעט מובן מאליו אך חלף מן העולם.
"האתגר האטיבסטי" או החוויה האטיבסטית הם מעין תזכורת למשהו ששכחנו או השארנו בעבר. זו תחושה ש"העולם החדש" רץ מהר מידי קדימה ומותיר מהות חשובה מאחור.
אתגר אטביסטי, למשל, זה לקיים פגישה או ארוחה במסעדה עם קשב מלא לנמצאים במקום, ולא לטלפון החכם. או להבין שמכתב שנכתב בעט על דף שורות צהוב ונחתם במעטפה של דואר אוויר לעולם יכיל געגועים ואמת שאף אי-מייל לא יוכל להכיר.
התערוכה המציעה הרהור בנושא, היא תערוכה אינטימית המזמינה את הצופה לקחת פסק זמן מההמולה בחוץ ולבדוק האם אכן שכחנו משהו.
תודה לגלריה "שלוש"
