אוצרים
יובל זוהר, לירון פין, מרטין ברנרדו רודריגס, נסרה אזברגה.
אמנים
פאתן אבו עלי, עינת אמיר, שרון בלבן, לירוי בר נתן, ליאור גריידי, נמרוד גרשוני, גל כהן, יאיר מיוחס וניר וידן, רן סלוין, רביע סלפיתי, נועם עזרא, להלי פרילינג, תמר שליט-אבני.
התערוכה מתקיימת בעמוד האינסטגרם @guf_zar
בעשור האחרון גדל מספרם של האמנים, שפועלים באופן קבוע במדיה החברתית כערוצי ביטוי אמנותי מרכזיים, ובמהלך משבר הקורונה הנוכחי גדל מספרם מאוד. האינסטגרם הפך להיות חלל תצוגה חשוב במהלך תקופת הקורונה, לאמנים, אוצרים ומוסדות אמנות, וגם לימוד האמנות עבר לפלטפורמות מקוונות.
התערוכה "גוף זר" עוסקת בויראליות במובנה הוירטואלי והממשי, ובאיחוד של שני המובנים הללו בימי קורונה. הגוף הזר נחווה בהתנהלות היומיומית שלנו במספר אופנים: ראשית, באופן שבו אנו יוצרים באמצעות מדיה דיגיטלית ווירטואלית ורשתות חברתיות. שנית, הטפילות שאנו חווים כאיום או כממשות - הוירוס, גוף זר החודר אלינו ומשתמש בגופנו כפונדק. מהם הדברים הנכנסים אל חלל הגוף שלנו ואל החושים שלנו? מה מייצרת המודעות המועצמת להיגיינה, ניקיון והיטהרות? שלישית, הגוף הזר מסומן גם על ידי החדירה של גופים חיצוניים לפרטיותנו ולמרחב האישי שלנו באמצעות הפיקוח של המדינה ושלוחיה על חיי הפרט. ולבסוף, בתקופה זו אנו עצמנו מסומנים כויראליים, כנשאי מגפה, כגופים זרים מסוכנים במרחב.
באפריל השנה הוציאו הסטודנטים קול קורא לתערוכה שהופץ ברחבי הרשת. האמנים המשתתפים בתערוכה נענו לקול קורא זה או הוזמנו אליה באופן יזום. מרבית העבודות המוצגות בה נוצרו במקור במדיום וירטואלי או דיגיטלי. אוצרות התערוכה לוקחת בחשבון את עמוד האינסטגרם כחלל תצוגה וירטואלי. כמו חלל אמיתי של גלריה או כל חלל אחר, יש לו תכונות ומגבלות. הוא מתקיים במסגרת מסוימת, יש לו חוקים ייחודיים והוא מכתיב את האופן שבו צופים בעבודות האמנות בצורה שונה מאשר בחלל תצוגה ממשי.
