אוצרים
שולמית אוחנה (ע. הוראה), שרה אבו כף, פאטמה אבו פריח, ספא אלנבארי, נדב טייטלבאום, יאני אביאל לווייב, לי נגאוקר, ליאור שלום
אמנים
אורי הולבן, ורד ניסים, עינת עמיר, גודה פלקאיטה, רעות קרן, שולה קשת, אליסיה שחף, אלינורה שוורץ, אביבה שי נחום, נפתלי שם טוב
"חלומה של גבריאל" היא תערוכה קבוצתית, העוסקת בנושא הגבולות הבלתי נראים שעוצרים אותנו ומגבילים אותנו, על אף שאינם נראים לסביבה, ולעתים אינם נראים אפילו לנו. כותרת התערוכה ניתנה בהשראת "גבריאל", מחזה של זו'רז' סאנד משנת 1839, בו חלומה של גבריאל פותח את המסע בו היא מגלה אט אט את היותה אישה. גבריאל חוזה בחלום זה במחסום העומד בדרכה לעבר עולם אידיאלי, עולם בו אין תפקידים מובהקים ומוגדרים מראש לגבר או אישה. "כיפת הבדולח" שהיא נתקלת בה בחלומה הפכה ברבות הימים ל"תקרת הזכוכית" - ביטוי שנבע מהשיח הפמיניסטי ביחס לעולם העבודה, אולם הוא משמש בשלושת העשורים האחרונים לתיאור מחסומים שונים בהם נתקלות קבוצות מוחלשות ומודרות, המונעים מהן לטפס מעלה בהיררכיה החברתית, הכלכלית, ועוד.
התערוכה עוסקת באופנים שבהם אנו נתקלים בגבולות האלה, כלומר במגבלות יחסי הכוח האמיתיים שמרכיבים את הסדר החברתי, בדרכים בהן אפשר לפרוץ אותם, להסתנן דרכם או לייצר מולם תנועה. בתערוכה בא לידי ביטוי גם המבט שמציע הביטוי "תקרת הזכוכית" והאסתטיקה הטמונה בו, כמו ערכים וכיוונים שהוא מציע כמו טיפוס ונפילה, התקדמות ועצירה.
בתערוכה מוצגות עבודות וידאו לצד תצלומים, מיצב, פרפורמנס, ציור, הדפס, ואף אפליקציה החוזה הופעת קשת בענן. הן מציעות נקודות מבט מגוונות כמו פמיניזם, מגדר, אתניות, אמהות, חינוך ומעמד, ואלה מייצרות הצטלבויות שונות בתערוכה.
העבודות מבטאות ביקורת חברתית-פוליטית, מעלות שאלות של זהות, קטלוג, שייכות, זכרון, פערים ויחסי כוחות. הן מתבוננות בגבולות, מסמנות אותם, מפרקות ומרכיבות מחדש, ויוצרות הפרעות ביחסי הכוח ובנורמות המכתיבות את חיינו. הן מביטות אל הנסתר והמוחבא, הופכות תפקידים, מטילות ספק, ומייצרות מרחבים חלופיים, גמישים, שוויוניים ומרובים.
צילומי התערוכה
יואב באומן
