אוסף מכתבי דחייה קצרצרים, אכזריים, מטופשים, ובעיקר מביכים בקוצר הראות שלהם, שגילתה לאחרונה יעל הדיה בארגז ישן בחדר העבודה שלה, עורר אצלה גל זיכרונות אישיים על טקסטים טלגרפיים, שליוו, לטוב ולרע, את חייה האישיים והמקצועיים.

אבא שלי הציע נישואין לאמא שלי במברק. הוא התגורר בירושלים, היא בניו יורק, כך שמשהו קצת יותר רומנטי כמו לכרוע ברך עם טבעת לא היה אופציה, גם לא שיחת טלפון טראנס אטלנטית, שבאותם ימים עלתה פחות או יותר כמו קייטרינג של חתונה צנועה.
מברקים היו האסמסים של הסיקסטיז. לקח להם יומיים שלושה להגיע ליעדם, עם שליח, ותמיד היתה בהם חגיגיות תמציתית כי בכל זאת, השולח שילם על כל מילה.
התינשאי לי? שאל אבא שלי, המינימליסט.
אמא שלי השיבה בחיוב. שבע עשרה פעמים. הדואר האמריקאי גבה תשלום מוזל עבור מברק עם מספר קבוע מראש של מילים. אמא שלי לא היתה פראיירית (וגם לא ממש הארד טו גט.) היא ניצלה כל מילה ששילמה עליה אחרי קיזוז שם וכתובת הנמען וכתבה: YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES YES
במשפחה שלי מעולם לא קימצו במילים. למה לחסוך במילים כשאפשר לבזבז אותן? למה להגיד בשתי מילים את מה שהרבה יותר כיף להגיד במאתיים עמודים? מעולם לא התחברתי לביטוי:  "קצר ולעניין". בעיני, זה אוקסימורון, כמו MILITARY INTELLIGENCE ועל כך יעידו האומללים שנמצאים אתי בתקשורת יום יומית.
הקורבנות הראשונים שלי היו, כמובן, הורי, שבהיותם אלו שהעבירו לי את הגן, נאלצו להמשיך ולעודד אותי להתבטא ואכלו אותה כשמדי יום המטרתי עליהם פתקים, הגיגים, רומן של מאות עמודים שכתבתי, בכתב יד, בכיתה ה', ומכתב תחינה שירשו לי לגדל כלב, שאליו צורפו מסמכים נלווים: מכתבים ממורי בבית הספר היסודי שתארו בפני הורי את הסבל שנגרם לי בהעדר כלב בחיי.
היום זה הילדים שלי, שכבר מזמן היו חוסמים אותי בווטסאפ, אם לא היו צריכים ממני כל מיני דברים. אני מודה שלפעמים אני נסחפת קצת, הגבול בין שיחת ווטסאפ לבין נובלה לא תמיד ברור אצלי, ועל כך יעיד ה"מקליד/ה" האינסופי שמתלווה לשם ולתמונה שלי. מביך קצת, אני מודה, ולגמרי לא קול, אבל מה אכפת לי. אני גאה בזה. אני לא חופרת, אני סופרת.
המקום הזה, שבו הנדיבות המילולית – אם לומר את זה בצורה מנומסת – של סופרים פוגשת את הקמצנות המילולית של שאר העולם, לא חדש, והוא אכזרי במיוחד בכל הנוגע למכתבי דחייה שנשלחים על ידי הוצאות לאור, שהם, על פי רוב, קצרים ואכזריים. כך, באופן חסר צדק או פרופורציה, מסע יסורים של עשר שנים, מליון תקוות ומאות עמודים מסתיים, לפעמים ב: לא.
לפני עשרים ומשהו שנה, טעמתי לראשונה את טעמו המר והמוזר של מכתב הדחייה הקצר, כששלחתי להוצאות לאור את כתב היד של הרומן הראשון שלי: "הנפשות הפועלות". חברה שניסתה לעודד את רוחי, קנתה לי את הספרון  ROTTEN REJECTIONS – אוסף מעורר השראה של מכתבי דחייה שנשלחו במהלך ההיסטוריה לסופרים ומשוררים ידועים. חלק מהמכתבים, אגב, הם יצירות מופת קטנות ומרושעות בפני עצמן.
ב 1911, שלח מרסל פרוסט כתב יד באורך 800 עמודים למספר הוצאות ספרים בצרפת ונדחה על ידי כולן. הסופר הנודע וחתן פרס נובל לספרות, אנדרה ז'יד, שהיה אז עורך באחת ההוצאות מאשים את פרוסט שהוא חופר:

"My dear fellow, I may be dead from the neck up, but rack my brains as I may I can't see why a chap should need thirty pages to describe how he turns over in bed before going to sleep."

בסופו של דבר פרוסט מימן את הוצאת הספר מכיסו, והשאר היסטוריה. הספר "החופר", אגב, הוא "בעקבות הזמן האבוד". ז'יד כינה לימים את דחיית כתב היד: "טעות חיי". הוא כתב לפרוסט מכתב התנצלות והשניים הפכו לידידים.
ברשימת הדחויים, החופרים, חסרי הכישרון ו/או השערורייתיים מדי לדעת הוצאות הספרים, אפשר למצוא גם את ג'יימס ג'וייס, וויליאם פוקנר, גוסטב פלובר, ולדימיר נבוקוב, סטיבן קינג, וג'ון -"אין לו עתיד"– לה קרה, לצד כמה הפתעות כמו אנה פרנק, שהמו"ל לא חשב שהיומן שלה שווה פרסום.

THE DIARY OF ANNE FRANK
ANNE FRANK
1952
The girl doesn't, it seems to me, have a special perception or feeling which would lift that book above the "curiosity" level.

THE SPY WHO CAME IN FROM THE COLD
JOHN LE CARRE'
1963
You're welcome to Le Carre'- he hasn't got any future.

LADY WINDERMERE'S FAN
OSCAR WILD
1892
My dear sir,
I have read your manuscript. Oh, my dear sir.

SANCTUARY
WILLIAM FALUKNER
1931
Good God, I can't publish this. We'd both be in jail.

EARLY, UNTITLED POETRY MANUSCRIPT
EMILLY DICKINSON
1862
Queer – the rhymes are all wrong.

MADAME BOVARY
GUSTAVE FLAUBERT
1856
You have buried your novel underneath a heap of details which are all well done but utterly superfluous…

LORD OF THE FLIES
WILLIAM GOLDING
1954
It does not seem to us that you have been wholly successful in working out an admittedly promising idea.

A PORTRAIT OF THE ARTIST AS A YOUNG MAN
JAMES JOYCE
1916
It is not possible to get hold of an intelligent audience in wartime.

LADY CHATTERLY'S LOVER
D.H. LAWRENCE
1928
For your own good do not publish this book.

LOLITA
VLADIMIR NABOKOV
1957
It should be, and probably has been, told to a psychoanalyst, and it has been elaborated into a novel which contains some wonderful writing, but it is overwhelmingly nauseating, even to an enlightened Freudian…I am most disturbed at the thought that the writer has asked that this be published…I recommend that it be buried under a stone for a thousand years.

ANIMAL FARM
GEORGE ORWELL
1945
It is impossible to sell animal stories in the U.S.A

THE GOOD EARTH
PEARL BUCK
1931
Regret the American public is not interested in anything on China.

יעל הדיה

סופרת ותסריטאית.
היא כתבה את הפרקים של נעמה (איילת זורר) לעונה הראשונה של בטיפול, ואת הפרקים של טליה (אסי לוי) לעונה השנייה, וזכתה בפרס אופיר לתסריט על שתי העונות. "חמישים", סדרת הדרמה הקומית שיצרה וכתבה, תשודר, בקרוב, ב YES
היא כתבה חמישה ספרים: "הנפשות הפועלות", "שלושה סיפורי אהבה", "תאונות", "עדן", ו"רביעי בערב", שיצאו בהוצאת עם עובד והפכו לרבי מכר, ועובדת בימים אלה על כתיבת רומן חדש.
הדיה למדה לתואר ראשון בפילוסופיה וב.א. כללי באוניברסיטה העברית ונסעה לניו יורק כדי להשלים תואר שני בכתיבה יוצרת ב N.Y.U  ומלמדת תסריטאות במסלול קולנוע ובמסלול טלוויזיה במכללת ספיר.