שיחה עם גיום מנגה, מנהל סדנאות הפיתוח העולמיות מטעם פסטיבל נאנט, לקראת הגעתו לישראל כדי לרכז ולנווט בפעם החמישית את אירועי חממת סטודיו דרום.

 ברוך הבא (שוב!) לפסטיבל קולנוע דרום. השאלה הראשונה נוגעת בפער שבין האקלים התרבותי האירופאי , ממנו אתה מגיע, לבין התרבויות המגוונות והשונות מהן מגיעים ומגיעות הבימאים/יות והמפיקים/ות שמשתתפים/ות בסדנאות שלך. איך מגשרים על פערים כאלה?
מבחינה אמנותית, למעשה לא קיימים פערים כלל. כל הקולות צריכים להדהד מתוך כך שיש להם סיפור טוב לספר. כל ארץ, כל עיר, כל כפר, מלאים בכישרונות מעוררי השראה. השאלה היא יותר איך למצוא אותם ולתת להם הזדמנות. צריך לשמר את ההבדלים בין תרבויות ונקודות מבט לשם הגיוון, העניין והשיתוף. בתוך הסדנאות של PAS , תסריטאים ויועצי תסריט בינלאומיים עוזרים לבימאים לשפר ולהביא לידי ביטוי מלא  את הפוטנציאל של התסריטים שלהם. אבל הערך, הייחודיות והעוצמה של הסיפורים נובעים בראש וראשונה מהבסיס, מהמקום שממנו נולדו.
מצד ההפקה התשובה היא שונה- המטרה ההתחלתית של סדנאות PAS  הייתה ליצור פלטפורמה, שתאפשר למפיקים מכל רחבי העולם להגיע להסכמה על שיטות עבודה וכלים משותפים, על מנת לקדם שיתופי פעולה וחילופי תפקידים בהפקת סרטים. בתוך הסדנאות, מנטורים- אנשי מקצוע מנוסים ופעילים מעולם הקו-פרודוקציות הבינלאומי, חולקים מניסיונם ומנסים לשכלל שפת הפקה והפצה בינלאומית, שתחצה גבולות והבדלים תרבותיים בכל תחום- חוזים, הפצה, מימון, פסטיבלים ועוד.

ישראל היא במובן מסוים מיקרו-קוסמוס של תפיסת שלוש היבשות שלך. בהיותה ארץ של מהגרים, יש בה אמנים שמגיעים מתרבויות וארצות שונות. האם לעובדה זו יש משמעות עבורך כשאתה מגיע להעביר כאן סדנאות?
אכן יש בישראל קולות רבים ומגוונים בזכות הרב תרבותיות שלה. מאחר ויש כאן בימאים ומפיקים רבים ומוכשרים, המטרה העיקרית שלנו בסדנאות בישראל, היא לעזור לדור הצעיר ביותר של היוצרים המקומיים להתחיל לבוא לידי ביטוי. הדור הצעיר הוא זה שתמיד הכי מתקשה להשיג מימון ציבורי ליצירתו.

תפקיד המנטור הוא תפקיד מורכב. מצד אחד, לקולנוענים צעירים יש כמובן הרבה מה ללמוד מבעלי מקצוע מנוסים, אך מצד שני, ישנן תמיד השאלות של טעם אישי, לצד רצון של אמנים צעירים (וגם פחות צעירים…) לשבור חוקים ולחדש. מהי הדרך שלך לטפח פרויקט מבלי לפגוע בו ובייחודו?
הדרך היחידה בעיני, כרוכה בגישה ומפגש אנושיים. המנטורים בסדנאות מסורים כבר שנים ארוכות  ב 200{ad23c49b51defb04d470680778bd7dac20f6fc0820b1f48cc3cd95ecc6c56980} לסיפורים שמגיעים מכל העולם. הם פיתחו ושכללו את המיומנות הדרושה על מנת לשמר סיפור עצמאי ונרטיב אותנטי. אף אחד לא יכול לשרוד לאורך זמן, בתחום הייחודי הזה, אם אין לו את היכולת לטפל ולטפח את הסיפורים ואת יוצריהם.

סיפור טוב הוא תמיד סיפור טוב, אבל – האם אי פעם נתקלת בסיפור שהיה "מקומי מדי" מכדי שיתאים לחשיפה בינלאומית?
בעיני אין סיפור "מקומי מידי" אלא רק סיפור שלא הצליח להתממש, או שנכתב/סופר בצורה לא טובה מספיק. כל סרטי הארט-האוס  המצליחים ברחבי העולם, הם ללא יוצא מין הכלל, בעלי שורשים מקומיים. הם מגיעים מהשטח ומסופרים על ידי מישהו שחווה, חי או הרגיש על בשרו את המקום שממנו הסרט נולד.

בחירת פרויקטים לסדנה היא משימה קשה. תמיד יש חשש לפספס איזה יהלום חבוי. האם תוכל לשתף אותנו בתחושתך לגבי נושא זה?
לסדנאות  PAS יש קריטריונים משלהם. הועדות שבוחרות את הפרויקטים מורכבות במכוון מאנשים שמביאים נקודות מבט שונות על סרטים- תסריטאים, סוכני מכירות, מפיקים וכו'. הם כל כך מיומנים בעבודה עם סוג כזה של פרויקטים עצמאיים, שזה כמעט בלתי אפשרי, או לפחות נדיר מאוד, שפרויקט טוב או "יהלום חבוי" יחמוק ממבטם המקצועי והמנוסה. בחירת הפרויקטים קשורה גם לקריטריונים אחרים שחשובים לסדנה, כמו למשל איזון במספר הנשים והגברים המשתתפים.

בשנים האחרונות מתחזקים ברחבי העולם כוחות לאומניים ובדלניים. האם וכיצד זה משפיע על הניסיונות שלך לחצות גבולות לאומיים ולאפשר לאנשים להכיר ולפגוש תרבויות שונות משלהם?
קהיליית הקולנוע הוא מעין עולם קטן ונפרד. עולם מאוד מיוחד שבו מקיימים תקשורת והחלפת דעות גם בזמן שבעולם החיצוני בונים חומות מפרידות ויש מגבלות פוליטיות. למרות שבארצות רבות בהן אני מבקר ישנם משטרים נוקשים, אנשי תעשיות הקולנוע הם אנשים פתוחים שנלחמים כדי להתבטא והגשים את חזונם. הבעייתיות כמובן אינה בקרב אנשי הקולנוע אלא בקרב הפוליטיקאים שמונעים מהם תמיכה ומימון ציבורי. אני נוהג לומר שמצב הקולנוע בכל מדינה הוא השתקפות של מצבה הפוליטי.

בנוסף לכל שאר הפעילויות שלך, אתה גם בימאי סרטים פעיל. האם יש קשר אמנותי בין הסדנאות שאתה מוביל לבין יצירתך האישית? ועל מה את עובד בימים אלה?
המפגשים שלי וקשרי הידידות שיצרתי עם בימאים מכל רחבי העולם ודאי מהווים מקור השראה עבורי. ממפגשים אלה למדתי יותר מכל דבר אחר  כי לא משנה מאיפה אתה, מאיזו תרבות, רקע, או מצב משפחתי הגעת, בסוף אתה צריך להתמודד עם הסוגיות ואובססיות הפנימיות של עצמך, על מנת לתקשר עם העולם בצורה מובנת, מהנה ונדיבה. כפי שאמרתי קודם, קולנוע הוא שפה בינלאומית שפורצת את כל הגבולות. הרעיון העומד בבסיס התסריט של הסרט הקצר האחרון שלי ""VINCENT BEFORE NOON נכתב על ידי יונה רוזנקיאר, במאי של "הצלילה". נפגשנו בשדרות במסגרת "סטודיו דרום 3", שם הוא נבחר כבמאי המבטיח. אני שמח לפגוש אותו שוב השנה בשדרות לרגל הצגת סרטו החדש, שהוא אחד התוצרים היפים של החממה שלנו.

תכניות מיוחדות לביקור הנוכחי?
זהו הביקור התשיעי שלי בישראל. הטובים ביותר היו אלה שהתגלגלו בלי יותר מדי תכנונים מוקדמים. גם הפעם אאפשר לעצמי להיות מופתע ממה שיקרה.

גיום מנגה

Guillaume Mainguet graduated from the Rennes-Britain 1 University in 1998, Mainguet entered cinema field by promoting independent and arthouse films in different sectors of cinema distribution from 2000 to 2007 in France. Parallel to his first job, he worked as a programer for cinemas and a freelance cinema critic. Then he started working for the 3 Continents FF (Nantes) in 2007, first as audiences coordinator then since 2009 as head of its professionnal program, the international training workshop around international coproduction « Produire au Sud ».

Since 2008, Guillaume Mainguet is scriptwriter and director ; he has shot several short films screened worldwide : The Shadow of the trees doesn’t exist anymore (2010), Walker (2013), The Girl and the Dogs (2014) premiered in Cannes Director's Forthnight, and more recently The Middle of a Lake (2016) and Vincent before Noon (2018). He is currently developing his first feature film Green Woods, with Paris based production company Acrobates Films.