רקע
בישראל שולטים דימויים חברתיים של נעורים בעוד תהליכי הזקנות מוסווים. המנופאוזה, הפסקת הווסת, מזוהה עם הזדקנות למרות שהיא מתרחשת באמצע חיי האישה. התופעה מופיעה בחיי כל אישה ויש מקום לצפות לקרוא על כך בספרות. מחקר זה הוא ראשוני בתחום, מטרתו לבחון כיצד מתוארות בספרות נשים בגיל זה. קיים קושי סמנטי בעברית לתיאור גיל המעבר. הביטוי "גיל הבלות" מעורר אנטגוניזם, לכן נפוץ הביטוי הלועזי, כחלק ממנגנוני הסתרת התופעה.

שיטה
המחקר בוחן כיצד מתוארות נשים בגיל המעבר בספרות העברית. לאחר קריאה של עשרות יצירות נבחרו ששה רומנים בהם התייחסות קונקרטית להפסקת הווסת. המחקר בוחן כיצד התופעה מתוארת וכיצד היא משפיעה על חיי הנשים. נערכה חלוקה לקטגוריות שונות (סינכרון וסת, אורח חיים דתי, מנופאוזה מוקדמת) ונבחנו תפיסות חברתיות על מצב הנשים.

ממצאים
חשיפת מנופאוזה בספרות העברית היא נדירה. הפסקת הווסת מוזכרת במעט יצירות ובאופן מצומצם, למרות זאת היא מהותית לטקסט ומעידה על מצב האישה. היצירות חולקו לשלוש תת-תמות: הראשונה הציגה שלושה רומנים בהם מתואר בית נשי רב דורי בו הנשים מקבלות וסת יחד. האם הגדולה שולטת בסנכרון הווסת גם לאחר שהווסת שלה פסקה; השנייה חשפה שני רומנים המציגים סוגיה יהודית-הלכתית, נשים דתיות נדרשות לטבול במקווה גם לאחר מנופאוזה עקב דרישת הבעל; השלישית הציגה רומן בו הגיבורה במנופאוזה מוקדמת. הפסקת הווסת מוזכרת ביצירות באופן אגבי, כאירוע שהסתיים ללא סימפטומים או ביטוי רגשי.

מסקנות
וסת היא טאבו אוניברסלי, בשנים האחרונות נחשפים תיאורי וסת בספרות. אולם, חשיפה של מנופאוזה נדירה יותר מתיאור שלבים אחרים בחיי אישה. זה נושא מושתק. מיעוט תיאורי התמה מעיד על הדרה כפולה על בסיס מגדר וגיל.

ד"ר תמר לוז גרבר היא מרצה במכללה האקדמית אורנים, בפקולטה לחינוך. כתבה דוקטורט על "מופעי דם המחזור בספרות העברית" (אוניברסיטת חיפה). כתבה מאמרים על מופעי וסת בספרות העברית ומרצה על ספרות ומגדר.