רקע
המושג "הזדקנות במקום" משקף את הרצון של הזקנים להישאר חלק מהקהילה החברתית, לשמור על מערכות היחסים עם האחרים, והוא מבטא תחושת שייכות, ערכים, אמונות ומשמעויות סימבוליות. אחת הזירות המעניינות לחקר "הזדקנות במקום" היא יישובים קהילתיים מרוחקים וקטנים שקהילותיהן דוגלות בשותפות והדדיות, אך הם אינם מותאמים לצורכי אוכלוסייה מזדקנת וחסרים בהם שירותי תחבורה, בריאות, רווחה, תרבות, מסחר ומרכזים חברתיים. מחקר זה ביקש לבחון כיצד נשים מדור המייסדים של ישובים קהילתיים, שבעבר מלאו תפקיד מרכזי בחיי הקהילה, חוות את ההזדקנות בה. באופן ספציפי, להבין מה תחושתן ביחס למקומן בקהילה, באיזו מידה הן מרגישות שייכות, כיצד הן מעורבות בחיי הקהילה, ומדוע הן בוחרות "להזדקן במקום".

שיטה
התבצע מחקר איכותני, מבוסס על ראיונות עומק חצי-מובנים עם עשרים נשים עצמאיות בגילים 78-60, אלמנות וגרושות המתגוררות בגפן ביישובים קהילתיים חילוניים בגליל.

ממצאים
מהממצאים עולה שהמשתתפות אינן מעורבות בחיי הקהילה. הסיבות לכך הן חוסר עניין בפעילות המיועדת למשפחות צעירות ולילדים, וחוסר נוחות להשתתף בפעילות שרוב המשתתפים בה נמצאים בזוגיות. הן מרגישות שקולן לא נשמע בקהילות שלהן ומקומן בהן נדחק לשוליים. עם זאת, הן חוות תחושת שייכות לקהילה ותמיכה מצד קבוצת הדומים (בני דור המייסדים). על אף הרצון "להזדקן במקום", רוב המשתתפות במחקר צופות שיעזבו את הקהילה שייסדו כאשר תחול ירידה ברמת התפקוד שלהן ומספר הקשרים החברתיים שלהן יצטמצם.

מסקנות
הממצאים מלמדים שתחושת שייכות לקהילה ותחושת תמיכה מקבוצת הדומים עולות בחשיבותן על קשיי נגישות והיעדר שירותים חיוניים.  יש צורך בפיתוח תוכניות התערבות שיתמקדו בחיזוק הקשרים החברתיים והתמיכה החברתית הבלתי-פורמלית ביישובים קטנים.

אביבה קפלן היא תלמידת תואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מגמה לפסיכולוגיה חברתית אוניברסיטה בר אילן.