רקע
העובדה שנשים חיות בממוצע יותר מגברים ומרכיבות את מרבית האוכלוסייה המבוגרת בישראל מקפלת בתוכה משמעויות מגדריות מרחיקות לכת, הדורשת תשומת לב רגישה מגדרית. כנגד הנטייה החברתית להעלים נשים בגילאים מתקדמים מהמרחב החזותי, אמניות בוראות יצירות המתארות חיי נשים זקנות בשלל מצבים וחוויות. המחקר בחן את היצירות הללו כדי לחלץ מהן תובנות אודות עמדות חברתיות כלפי הדרתן של נשים זקנות מהמרחב הציבורי.

שיטה
באמצעות גישת ניתוח הצטלבותי נעשה שימוש במתודולוגיה משולבת שאורגת יחדיו ניתוח איכותני עם ביקורת תרבות.

ממצאים
האמניות מתארות נשים מהגרות, נשים בעוני, נשים שחוו טראומות בתקופת השואה או מאירועי הנכבה, ומנגד גם ייצוגי נשים שתקופת הזיקנה מזמנת להן חוויות חדשות, בהגיען להיות משוחררות מציוויים חברתיים ונורמות שבהן היו חייבות כשהיו צעירות. ישנם הבדלים גדולים בין נשים זקנות ערביות לבין יהודיות, בין עשירות לבין עניות, בין נשים מרקעים אתניים שונים, ובין נשים בעלות יכולות גופניות ונפשיות מגוונות.

מסקנות
המחקר מקדם את ההבנה באשר לדרכים בהן נשים זקנות, הנמצאות במיקומים חברתיים שונים, מושפעות ממגוון כוחות חברתיים ושיחיים, הקשורים לסוגיות של אתוסים לאומיים, מדיניות כלכלית ועוד. יצירות אמנות היוו כלי איכותני משוכלל שהתאים במיוחד לדיון בנושא הדרה של נשים זקנות מהמרחב החזותי-ציבורי, משום ששפת האמנות איננה מילולית ולכן היצירות סייעו בפירוק התנגדויות וסלידה מסוגיות שהציבור ממעט להטות להן אוזן. יצירות האמנות, המקפלות בתוכן סוגי ידע רבים, אפשרו תובנות חדשות אודות הבניות כמו מגדר וגיל וקידמו פיענוח של חוויות חיים של נשים זקנות החיות כיום בישראל.

ד"ר טל דקל היא ראשת התכנית ללימודי תואר שני באוריינות חזותית במכללת סמינר הקיבוצים וכיהנה כראשת הפורום ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב. דקל עוסקת בתרבות חזותית ומתמחה בסוגיות של הבניית זהויות מפרספקטיבה הצטלבותית. היא חוקרת יצירה של נשים מהגרות וכן נשים בזיקנה. בנוסף, היא עוסקת באקטיביזם חזותי ושינוי חברתי.