רקע
המחקר המוצע מבקש לבחון, לראשונה בישראל, את התמונה המשפטית-פסיקתית של אלימות מינית נגד נשים זקנות. סקירת הספרות המשפטית בישראל בסוגית ההתעללות בזקנים מגלה כי אין מחקר משפטי העוסק בסוגית אלימות מינית כנגד נשים ובאופן הטיפול המשפטי הראוי בה. המחקר הפמיניסטי בנושאי עבירות מין הזניח לאורך שנים את ההיבט של גיל, ואילו המחקר הגרונטולוגי בנושאי התעללות בזקנים התעלם מאלמנט המגדר עד לעשור האחרון. יתרה מכך, שתי הדיסציפלינות התעלמו מהחיבור בין מגדר, זקנה, משפט ועבירות מין. מחקר זה מנסה למלא את הפער האמור באמצעות מיפוי ובחינה של פסיקות בתי המשפט בישראל (פלילי ואזרחי, בכל הערכאות) העוסקות באונס ועבירות מין נוספות נגד נשים מעל גיל 60 בין השנים 1990-2021. המחקר ישווה את התמונה בישראל עם התמונה בפסיקות אמריקניות במטרה לבחון את המאפיינים של תיקים אלו, עד כמה ההצטלבות של מגדר וגיל "נוכחת" בהם ומה משמעותה.

שיטה
סקירת פסיקה (אזרחית ופלילית) וניתוח שלה עפ"י המאפיינים הבאים: מאפייני הפגיעה, מקום הפגיעה, מיהו הקורבן, מיהו הפוגע, מערכת היחסים בין הקורבן לפוגע, השלכות הפגיעה ובחינת תמות מרכזיות בפסה"ד.

ממצאים
הפסיקה בארה"ב מראה כי מרבית מקרי האונס, שמגיעים לבתי המשפט, הם של אונס ע"י אדם זר בנסיבות של פריצה, שוד ואלימות פיסית, בבית הקורבן. הפסיקה הישראלית בנושא אלימות מינית נגד זקנים שנמצאה עד כה מועטה ודומה במאפייניה לפסיקה בארה"ב.

מסקנות
אלימות מינית נגד זקנות מאופיינת בתת דיווח משמעותי. המקרים שמגיעים לפתחם של גורמי המשפט הם ספורים. בעוד שהתמונה המשפטית מציירת אונס על ידי אדם זר בנסיבות של פריצה ותוך שימוש באלימות פיסית קשה, המחקר הגרונטולוגי והסוציולוגי מראים כי מרבית מקרי הפגיעה נעשים על ידי אדם קרוב (בן זוג, ילדים) או במוסדות (בתי אבות, בתי חולים וכו). בנוסף, המשפט, כמו הגרונטולוגיה, עוסק בזקנים "ללא מגדר", עושה הומוגניזציה של זקנות ותופס אותן כחסרות מיניות, חלשות וקורבניות.

ד"ר רותי לבנשטיין היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים במכללה למינהל ומנהלת הקליניקות למשפט וחברה. משמשת כיועצת הנשיא לשוויון מגדרי ובשנת תשפ"ב תכהן כסגנית דיקאן. סיימה את הדוקטורט שלה ב-Osgoode Hall Law School בקנדה. את הפוסט דוקטורט עשתה באוניברסיטת חיפה. הייתה חוקרת אורחת באוניברסיטת קולומביה. מרצה וחוקרת בתחומי משפט פלילי ומגדר, עבירות מין ואלימות נגד נשים.