רקע
המחקר בוחן הבדלים מגדריים בראייה עתידית (פרוספקטיבית) של החיים לאחר הפרישה מעבודה מנקודת מבטם.ן של עובדים.ות בכירים.ות בעשור שלפני הפרישה. הנחת המוצא הינה כי האופן בו גברים ונשים מדמיינים את חייהם לאחר הפרישה מהווה גורם משמעותי באופן בו הם מתכוננים לפרישה ולחיי העבודה, המשפחה והפנאי שלהם בשלב זה.

שיטת המחקר
מחקר איכותני בגישה פנומנולוגית-פרשנית. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים בקרב 12 גברים ו-12 נשים בתפקידים בכירים, הנמצאים.ות עד עשור מגיל הפרישה הרשמי. נערך ניתוח תמטי לבחינת הקשר בין התנסות במהלך החיים בתחומי העבודה והמשפחה לבין הציפיות לעתיד.

ממצאים
למרות שלא נמצאו הבדלים מגדריים במיקומה המרכזי של העבודה בחיי משתתפי ומשתתפות המחקר, ההתנסות הממוגדרת במהלך החיים מובילה להבדלים מגדריים בצפייה לעתיד, בשלושה תחומים:

1. הציפיה להקדשת זמן למשפחה ולבת/בן זוג: בעוד נשים, שהיו מורגלות בשילוב בין קריירה למשפחה לאורך שנות עבודתן, צופות כי ימשיכו בשילוב זה גם בעתיד, בדברי הגברים בולט הרצון ל"פיצוי" המשפחה ובת הזוג
2. זהות אישית: המשתתפות במחקר מביעות רצון ליצוק תוכן זהותי המשלב עולמות שונים. לעומתן, המשתתפים רואים בציר העבודה ציר זהותי מרכזי גם בעתיד.
3. תחושת משמעות: בעוד בקרב משתתפות המחקר המשמעות מופקת מריבוי עיסוקים, משתתפי המחקר מפיקים משמעות מהעברת ידע לדורות הבאים.

מסקנות
מהממצאים עולה כי לנשים גישה היברידית מרובת הקשרים לחיים בכלל ולחיים בתקופת הפנסיה בפרט. לעומתן, בקרב הגברים מתקיים ציר יחיד שנע בין שתי ספירות של עבודה-בית כאשר תקופת הפנסיה מאפשרת מעבר תשומת הלב גם לציר הבית. הבנה מעמיקה יותר של מנגנוני הפרשנות הממסגרים ציפיות לעתיד בהקשר מגדרי, יכולים לסייע בהתאמת תהליכי ההכנה לפרישה.

שלומית אורטס היא דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחיית פרופ' מיכל פרנקל. עבדה 25 שנה בתחום הייעוץ הארגוני (מאז 1992). תחומי העניין המחקריים שלה משלבים תהליכים ייעוציים תוך חיבור בין הפרט, הבניות חברתיות ותהליכי שינוי בתהליכים חברתיים קיימים.