עולמו של מודי

דוד ליפשיץ
 

דוד ליפשיץ, מעריץ שהפך לקולגה ואז לחבר קרוב, מספר על תחילתה (וסופה) של ידידות נהדרת עם האיש המוכשר, המצחיק והחם שהיה מודי בר און. טקסט טבול בגעגוע על הומור, רפרנסים מוזיקליים, סוד הקסם הבר אוני ושני זוגות של עיניים נוצצות.

במחזה המצוין שלו "קרוב יותר", שאחר כך הפך גם לסרט לא פחות טוב עם ג'וליה רוברטס ונטלי פורטמן (היא משלנו! לפחות כשאין מלחמות), כותב המחזאי הבריטי פטריק מרבר: 
"מה שאנחנו זוכרים ממערכות יחסים זה בעיקר את ההתחלה והסוף. השגרה שבאמצע נוטה להיות דומה לעצמה, להישחק ולהישכח, אבל איך פגשנו ואיך נפרדנו מבני אדם זה הדבר שנזכור." 
כך גם המפגש הראשון והאחרון שלי עם מודי ילך איתי תמיד. 
הראשון היה בשנת 2009, באולפני ערוץ הספורט הישנים שברחוב שונצינו בדרום תל אביב.  האחרון - בבית המקסים שלו ושל מיקה אישתו, לא רחוק משם כל כך, בשכונת שפירא בתל אביב, מספר שבועות לפני שהלך מאיתנו לעולמו. אגב, עולמו של מודי נשמע לי כמו מקום נהדר: עם כדורגל טוב, הומור משובח והרבה מוסיקה של להקת הקינקס (נגיע אליה בהמשך). 
למפגש הראשון שלי עם מודי הגעתי כמעריץ. באתי להתארח באולפן האלופות כדי לדבר על העונה החדשה של "ארץ נהדרת", שעמדה בדיוק לעלות, אבל בעיקר באתי כדי להכיר ולראות מקרוב את איש הטלוויזיה המופלא הזה, שאת כל המערכונים שכתב לחמישייה הקאמרית הכרתי בעל פה. האיש שאת סדרות הדוקו המקסימות שלו ושל שותפתו ענת זלצר הייתי רואה בשידורים מרתוניים בערוץ 23 הרבה לפני המצאת הבינג', ושבאולפני ליגת האלופות שלו בערוץ הספורט הייתי צופה קודם בשביל החוויה הטלוויזיונית והתרבותית שהוא יצר, ורק אחרי זה בשביל זידאן, רונאלדיניו, רונאלדו ושאר שחקני המשנה.  
אומרים שלא כדאי לך לפגוש את הגיבורים שלך בחיים האמיתיים, כי אתה עלול להתאכזב. המפגש עם מודי הוכיח בדיוק את ההיפך. הוא היה מודי, חייכן, מתעניין, שנון, אבל כזה שלא מנסה להצחיק בכוח. מין סופרמן שאומר: "טוב, עכשיו אני לא אעוף, אני פשוט סתם אשב ואשתה קפה" 
כבר מהמשפט הראשון ושובר הקרח שאמר לי כשהצגתי את עצמי ("היי מודי, אני ליפשיץ" - "כן, אני יודע שאתה ליפשיץ, הכל טוב") הרגשתי כאילו אני והוא משדרים על מין תדר פנימי שאחרים לא יכולים לקלוט.זה המשיך גם בשידור. זאת הייתה אחת התכונות המדהימות שהיו למודי - היכולת לגרום לך להרגיש כאילו הוא מבין וקולט אותך, וששניכם מסתכלים על כל האחרים מסביב ביחד. אולי זה היה הדבר שגרם גם לאנשים שהכירו אותו וגם לצופים להתאהב בו כל כך. ההרגשה הזאת שיש מולך מישהו שהוא גם מנחה שעושה משדר טלווזיוני מעולה, וגם חבר שנון (אבל מאוד לא מרושע) שקולט אותך ואתה קולט אותו. 
יותר מעשר שנים עברו בין המפגש הראשון לאחרון. לא שזה שינה הרבה, כי למפגש האחרון הגעתי כמעריץ גדול אף יותר. זה היה בשלב בו המחלה כבר כמעט הכריעה אותו סופית, או כמו שהוא ניסח את זה: "הרפואה לא כל כך יודעת מה לעשות איתי, הפתעתי אותה". 
אבל גם אז הוא היה מודי כמו שרק מודי ידע להיות. מצחיק ומתעניין, שואל שאלות עליי, על בת הזוג שלי, ואפילו מבקש: "תן, תן איזה רכילות מהעבודה". מטבע הדברים הפגישה הייתה מבחינתו גם באווירה של סיכום. והוא שיתף אותי בכך שהוא מרגיש שאולי לא עשה מספיק בערוץ, או המציא את עצמו מחדש. 
"על מה אתה מדבר?!" אמרתי לו, "יש כל כך מעט אנשים שהצליחו לעבור שני גלגולים בחייהם המקצועיים ואתה אחד מהם ומהמובילים שבהם. היית תסריטאי ודוקומנטריסט מהטובים שיש, ואז המצאת את עצמך מחדש כמנחה וכבעל הבית של ערוץ הספורט." נתתי לו לדוגמא את דיימון אלברן (עם מודי תמיד היה קל יותר עם רפרנסים מעולם המוזיקה), שהיה סולן להקת הרוק Blur, כבש את העולם ואז המציא את להקת Gorillaz האלקטרונית ועשה זאת שוב איתה. העיניים של מודי ברקו ונצצו. זה היה המבט והזיכרון החי האחרון  שאקח איתי ממנו. 
אתה זוכר מאנשים את ההתחלה ואת הסוף. 
את המפגש הראשון שלי עם מודי אני התחלתי עם עיניים נוצצות, את המפגש האחרון איתי הוא סיים עם עיניים נוצצות, אחרי שהצלחתי להעביר לו את אותה תחושה שהוא נתן לי ולכל כך הרבה אחרים. 
ועכשיו החוב על להקת הקינקס, שהייתה הלהקה האהובה על מודי. 
הבחירה שלו בהם לימדה כל כך הרבה על האיש. לא הביטלס, שהיו הרבה יותר מוכרים וגדולים, לא הסטונס שהיו יותר סקסיים ופרועים, אלא הקינקס, שהיו קצת מרושלים וקצת אדישים, ויכלו אולי להיות גדולים יותר אם רק היו מתאמצים, וכנראה שזה בדיוק מה שעשה אותם קולים ומדוייקים כל כך עבורו, כמו בלהיט האדיר שלהם- Sunny Afternoon, שמבחינתי המילים שלו, שכתב ריי דייויס, הם תמצית הדמות המודי בר אונית-
 

Now I'm sittin' here
Sippin' at my ice cold beer
Lazin' on a sunny afternoon

״מודי ואני מחופשים לאיציק זוהר ואלי אוחנה (הגרסה האשכנזית מדי) בתכנית יציע העיתונות בערוץ הספורט - פורים 2015״.

דוד ליפשיץ הוא הכותב הראשי של תכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" ואחד מיוצריה. 
מגיש תכניות ופינות בערוץ הספורט.