מכתב מבמאי לבמאי

חיים בוזגלו בטקסט אישי למאור זגורי, בעקבות "בתולים", סרט הנעילה של פסטיבל קולנוע דרום.

דבר מצחיק קרה לי פעם לפני כמה שנים. באחד מ״חולי המועד״, הוזמנתי לבמה באשדוד עלי ידי חברי הפרופסור סמי שלום שטרית לפאנל של יוצרים ויצירה של מזרחיים בקולנוע הישראלי. על הבמה היו חנה אזולאי הספרי, שלומי אלקבץ ועוד בחור שלא ממש הכרתי, מאור זגורי שמו. בקפה שלפני התוודענו ולהפתעתי הרבה הוא חיבק אותי בחום ואפילו , את זה לא אשכח לעולם, נישק את ידי!  מעולם לא נישקו את ידי במובן הזה של העניין ולמען האמת הייתי מאד נבוך. ידעתי ש״זגורי אימפריה״ ו״הבורר״ הפכו את  מאור לכוכב טלוויזיה מוכר ואהוב , והוא המשיך וסיפר לי שהוא ״גדל עלי״. אני מניח שממש הסמקתי .
מאז אני עוקב  אחריו ואחרי יצירתו.
בפעם אחרת הוזמנתי על ידו לתיאטרון הבימה  ל ״המלט״, הצגה שייקספירית שביים בוירטואוזיות , והבנתי שהוא גם במאי תיאטרון , ושמדובר באומן רב תחומי מחונן שחי ונושם דרמה.
 .
חוץ מזה שמרנו על קשר של ״שלום שלום״ ״מזל טוב״ , (נולדו לו ולחן אשתו השחקנית הנפלאה ילדים.)

והנה שוב מאור מזמין, והפעם לסרט קולנוע. נבלעתי לתוך עולם אחר מוזר מעיק ומטלטל. סיפור של תא משפחתי אחד ובמיוחד, לתוך עולמו  של נער אחד (מאור לוי במשחק מדהים).   נער ואחיו שבקשר ביניהם זגורי גם יוצר שפה חדשה ומקורית (מקסים) , נער ואביו, נער ואמו המוזרה (האלקבצית משהו).. נער וחבר,  נער וכיתה ובית ספר.
 
בשתי מילים אסכם - סרט בועט ! 

מי אוהב לקבל בעיטה ועוד ישר לפנים?  יצאתי מהסרט מבולבל וכואב. לפתע אני מוצא עצמי מול מאור. (מבוכה) חיבוק אחד ארוך ואני לוחש באוזנו ״אני צריך לעכל״, או יותר נכון, אני צריך לטפל בכאב מהבעיטה. חח..
  
לחשתי באוזנו ״אני אכתוב לך הכל, עוד הלילה״, (אגב גם הוא כתב לי ביקורת על סרטי לאחר שצפה, מנהג מבורך בין במאים והלוואי שהיה קורה יותר). 

וזה מילה במילה מה שכתבתי לו:
״מאור יקר ואהוב. קודם כל ברכות על יצירה נדירה ואחרת ממה שאנחנו רגילים לראות במקומותינו וממך, חשופה , אמיצה, מטלטלת, כואבת, מבלבלת והופכת בטן. 

אני כותב לך מהמקום הכי אמיתי, כאילו ראיתי הקרנה של סרט שלי.

יצאתי מהסרט כמו ממלחמה פנימית, מצד אחד יצירה עמוקה , חשבתי בהתחלה מאור ״עושה ברגמן״ ומצד שני אולי ״נפילה״…? 

מה הוא רוצה? מה פה אמיתי ומה משחק דמויות? מה זה? כמעט מחזה תיאטרלי או שזה סרט אינטימי קאמרי על משפחה התבגרות ואובדן? או גם וגם?

הסרט עבד נפלא, בהתחלה, בלבל, שאב למקומות קשים לפרקים היה קשה לצפייה ודרש ממני הרבה.

הצלחת לבלבל בין דמיון למציאות , הדמויות היו צבועות בצבעים עזים וסימנו היטב מצב נפשי , קושי קיומי , ובעיקר קשיי התבגרות של הנער (מאור לוי, חזק וכובש משחק נהדר) ומסביבו לאט לאט החלו לצרום לי דברים. 

הצילום המהפנט של בועז יונתן מסביב לכבאית (אבל לפעמים מפתיע בפומביות הקולנועית שניתנת לסצינות בשם הפריים ?) ציפיתי להומור (היה פה ושם) אבל קיבלתי הרבה מועקה (סצינת ההמנון הייתה נפלאה).
 
אני חושב שדווקא עריכה יותר מהודקת הייתה מיטיבה עם הסיפור, משום שכל הפתעה נהדרת שוכפלה שוב ושוב, לקראת הסוף חשבתי 3 או 4 פעמים שהסרט נגמר והיו בהחלט סצינות שהסרט יכול היה לחיות בלעדיהם.. 

המשחק בכללותו נהדר. הנערה כובשת, האח מקסים, המשחק בבילבולי המילים מקורי, מקסים ומלא חן ומסמן דמויות דמיוניות. לעומתו דמותו של האב צמאה לעוד ממדים. האימא מיוחדת  ודרמטית מהסוג ה״אלקבצי״ המוכר והאהוב. החבר הצעיר קצת מסרט אחר.

מאד מעניין אותי כיצד יתקבל הסרט. מבחינתי זו יציאה אמיצה, נועזת, חושפנית ומטלטלת, אך כאילו הסרט נלחם בעצמו , כמעט מתיש.

זהו. ניסיתי להיות הכי כן. כמו שמגיע ליוצר מוכשר שכמוך, ומתוך כבוד גדול והערכה לפועלך ויצירתך.
אני פה לדבר אם תרצה ותודה על ההזמנה״ ♥️

 לאחר כמה ימים כתבתי לו שוב: 

"במרחק הזמן הסרט שלך שקע לתוכי והוא סרט מטלטל מעורר 
מחשבה כואב ומכאיב, והשפה שלו נשארת חרוטה היטב, סרט מיוחד ויחיד במינו."

למותר לציין כי מאור קיבל את דברי באהבה כביקורת כנה המגיעה מן הלב.

חיים בוזגלו הוא במאי קולנוע, במאי טלוויזיה ותסריטאי ישראלי. בין יצירותיו עטורות הפרסים: "הקיץ של אביה", "צלקת", הסדרות "זינזאנה", "מרחב ירקון", "כתב פלילי" ועוד רבות. סרטו האחרון, "באב אל ווארד" (2022), הוקרן במסגרת התחרותית של פסטיבל חיפה 2022, ויצא בקרוב להקרנות מסחריות.