פסטיבל קולנוע דרום ה 23, שהיה אמור להפתח בנובמבר 2023 ובוטל, יתקיים החודש במתכונת מצומצמת ברחבי הארץ. נעה אלישע, שכבר שנים שותפה בשלל תפקידים לאירוע הקולנועי השנתי המרגש בשדרות, התנדבה, לטובת מי שלא חוו את הדבר האמיתי, לשרטט כאן בסשן דמיון דרומי מודרך מפורט (ולגמרי קולנועי) את מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים של הפסטיבל. לשמור ולקרוא לפני ואחרי ההקרנות ברחבי הארץ.

איור מודרך - נעה גלוברמן

אני נעה אלישע, סטודנטית לקולנוע שנה חמישית (אבל מי סופר כשנהנים?). אני מנהלת את בר ה׳זה׳ בשדרות כבר שלוש שנים עם אחותי היקרה אלה דגן. ה׳זה׳ הוא אחד ממוסדות חיי הלילה עם דופק הספורים בעיר שדרות, ואנחנו מנסות להביא אליו כמה שיותר תוכן ואומנות, בעיקר בחלל ה׳סלון׳ החדש שפתחנו ב2022 ומשמש עבורנו בית להופעות ואירועי תרבות. התפקוד של חיי הלילה פה כל כך חשוב ומשמעותי להמשך הפחת חיים ושימור הקהילה הצעירה בשדרות. (ואנחנו קצת בסכנת הכחדה, נו פרשר...) 

זה׳ סלון - פסטיבל קולנוע דרום 2022. צילום - יהל זגורי

בכל שנותי כסטודנטית עבדתי בפסטיבל. בשנה א׳ כמלגאית, ומאז בתפקידים מחייבים ומרכזיים יותר ויותר, בין היתר כמנהלת מחלקת אירוח או מתאמת גרפיקה. פעם אפילו הנחיתי את משבצת הבוגרים, גיג שבדיעבד אני בשוק שלא הקריס אותי בלייב מול כל האולם.
והשנה, דווקא בתפקיד שהכי נהנתי לעשות עד כה, אוצרת התוכנית המוזיקלית של הפסטיבל, לא זכיתי להגשים את התוכניות שתכננתי לנו, ותכננתי לנו כל כך יפה שאין לכם מושג בכלל. 

זה שובר את הלב, גם כי זה היה אמור היה להיות הפסטיבל של השנה שלנו. 
הפסטיבל של החברים שלי, שעבדתי על הסטים שלהם ולקחתי חלק בלהוציא את היצירות שלהם.ן לפועל.
זה היה אמור להיות הרגע שלנו, הרגע בו נוכל סוף סוף לראות את התוצרים של העבודה הקשה שלנו על המסך הגדול. 

אז הפסטיבל ה 23 המקורי עבר עריכה נוספת והוא יטייל במתכונת מצומצמת ברחבי הארץ, בעיקר באיזורי הפינוי של הקהילה המפוזרת שלנו, כדי להחזיר קצת את התחושה של הבית, גם אם הבית המקורי כרגע סגור.

כיוון שלא מדובר בחוויית ׳פסטיבל קולנוע דרום׳ המלאה, חשבתי להעביר אתכם, בסשן דמיון מודרך, יום בחיי ׳פסטיבל קולנוע דרום׳.

נתחיל:

המשבצת הראשונה היא משבצת ׳דרום חדש׳, בה מוקרנים כל סרטי הבוגרים של השנה שלי.
היא תתחיל ב11 נגיד? 
אני כנראה אקום ב10:30 בטעות, ואתגלגל במהירות לסינמטק, להספיק לקפה שלפני ההקרנה הראשונה... (משתגעת מזה שאין בית קפה נורמלי בעיר הזו . להשקעה דברו איתי). 
כולם עומדים ברחבה בהתרגשות והפרפרים בבטן מגיעים כבר לגרון.
שירן רביבו שפותחת את משבצת הבוגרים הראשונה עוברת התקף חרדה קל עד בינוני בשירותים, ורן ברוך מחכה לה בחוץ בדאגה בזמן שהוא (עדיין) עושה אקספורט לסרט שלו (כרגיל).
כולם מדפדפים בתוכנייה של הפסטיבל ומכינים את הלו"ז לשבוע הקרוב.
יש כאלה שסתם נהנים להריח דפוס טרי (לא שופטת).
וזהו, זה קורה. כולם נכנסים לאולם ומתחילים בהקרנות. סרטים, סדרות, אנימציה. אחרי המשבצת כולנו נוזלים החוצה, מגלגלים סיגריה, מוזגים בירה ומתחילים ל-ר-כ-ל.
מה היה הסרט הכי טוב, מה השוט הכי יפה, מי הליהוק הכי וואו ואיזה הכי פח, מי המפיק.ה הכי מאמי, על איזה סט היה סיוט, ואיזה הפקה הייתה הכי שווה (שמעתי שאצל נטע קרת היה לחמניות שנאפו במקום בפריסת בוקר...),
כל התה נשפך (ככה קוראים לרכילות מדור הY והלאה) ואז נכנסים חזרה למשבצת השנייה ובדיוק אותו דבר קורה שוב . 

אחרי משבצות הבוגרים הבירות מתחילות להימזג, השמש מתחילה לשקוע והכל מתמלא בעוד ועוד אנרגיה. סדנאות אמן של יוצרים מחו״ל, משבצת קצרים, פוקוסים, פיצ׳ינג עם מפיקים ביג שוטס של הגופי שידור בארץ, אוהל פודקאסטים ואמאל׳הההה יש הכל כיד המלך.
*שאוט אאוט לאנאיס ליברמן (לא קשורה לאביגדור) מנהלת התוכנית האומנותית, ותמיר הוד המנהל האגדי של הפסטיבל. 
ובערב כבר דיי, כולם מתנקזים לרחבת הפאבים.
מתחילים ב׳זה׳ סלון, תוקעים המבורגר וצ׳יפס מול המופע חימום של שחר עמרן עם וידאו ארט של אנה יפת, לפני ש׳עוזי נבון והחוויות׳ עולים לתת בראש, ומשם ממשיכים לסלייס פיצה בפאב עם 'WC׳ שהולכים לפרק את המקום ברוקנרול, וכולם שותים ונהנים ומחליפים חוויות ומתפלספים על קולנוע כמו הקרציות שאנחנו.
ונשתכר יותר מדי ונרקוד ונשמח ואז ב23:00 המשטרה תבוא ותנסה לסגור את הפאב כי זה חלק מסיפור האהבה שלהם, אבל הם ישחררו כי זה הפסטיבל וזה כמו חג. 
ואז שובל מושון ושרי חג׳בי (היחידה שלא צריך להגיד לה ׳שימי ביונסה׳ כי היא עושה את זה לבד) יעלו על העמדה בק טו בק וירימו את כולם חזרה על הרגליים, נעה גלוברמן ורותם אלקיים ינסו להזרים צ׳ייסרים חינם כל עשרים דקות, רביד במני וכינר דר יריבו (חילוקי דעות אומנותיים). שני כהן תצלם הכל וכנראה תהפוך את זה לדוקו שנה מעכשיו.
אווירה של היי סקול מיוזיקל 3, עם דמעות בעיניים ונאמבר מוזיקלי וכולנו בזה ביחד ואת מסתכלת על הסצנה הזו ומבינה שלהיות סטודנטית זה השנים הכי יפות בחיים שלך... וככה זה כפול 5 ימים, לא נשמע מדהים? אני קניתי.

בתור אחת שהגיעה מהמרכז אני חייבת להודות: בחיים לא חשבתי שאני אתאהב ככה בדרום.
הקיבוצים היפים, הנוף עוצר הנשימה, ופאקינג עיר כמו שדרות, שבהתחלה לא ירדה לי בגרון, בטח אם הגעת מעיר מורכבת ומוגזמת כמו תל אביב, עד שפשוט הבנתי שמה שיש זה מה שיש. 
ויש במנטליות הזו כל כך הרבה קסם, וייחודיות ופשטות, כי את הופכת לחלק מקהילה, וכשתסתכלי ימינה ושמאלה תזהי פרצופים והם יחייכו אלייך בחזרה. זה גורם לך להרגיש מוגנת וחלק מבית. אני סופר אוהבת את שדרות והכי התאהבתי בדרום ואני אמשיך לגור פה עד סוף הלימודים ואולי גם אחרי, כי יש פה משהו מאוד מיוחד שקשה להיפרד ממנו או להסביר אותו אבל הוא גם לגמרי הדבר שגרם לי לדעת כבר ביום יעוץ הראשון שלי בספיר שכאן אני הולכת ללמוד.

וזהו חברים, 

הדבר אחרון שאגיד הוא שאני הולכת להחתים את כולכם בסוף המכתב על זה שאתן.ם תגיעו לפסטיבל המלא בנובמבר הבא, כי אנחנו נבוא לעשות בלאגן ולהרים חזרה וכולם חייבים לבוא ואין בנאדם שלא יהיה לפחות ביום אחד של פסטיבל. המוזיקה תהיה מדהימה הסרטים יהיו מטורפים, ומשבצות הסטודנטים יהיו וואו, אז אני מפצירה בכולכם להגיע, ומי שלא בא חמאסניק. 
 

נעה אלישע בת 29, מפיקה במאית ותסריטאית, מנהלת אומנותית של ה׳זה׳ סלון בשדרות, לומדת קולנוע בספיר ובימים אלה עובדת על הפקת פרויקט הגמר שלה וסיום התואר כבררררר בעזרת השם.