התערוכה התקיימה בשיתוף המחלקה לתרבות - יצירה והפקה בספיר
אמנים
גסטון צבי איצקוביץ, יותם דביר, דנה חכים, טליה לפיד, מחמוד קייס.
אנו חיים בתחושה שהזמן נתון לשליטתנו, כאשר הזמן הוא כוח הטבע החזק ביותר ולכן נמצא הרבה מעבר למרותנו: מעונה לעונה, בין גאות לשפל, משמחת הלידה לטרגדיית המוות.
מה שהיה, מה שישנו, וכל אשר יהיה: את ההיסטוריה לא נדע באופן מוחלט, את ההווה נחווה רק חלקית, ואל העתיד ייתכן וכלל לא נגיע.
המקום היחיד בו הזמן נתון לאנושיות, הוא כשאנו מכפיפים אותו לצרכינו הפואטיים והאסתטיים.
בתערוכה זו, אמנים ממדיומים שונים סוגדים לזמן ובאמצעות השהיית המבט עליו, מרסנים אותו.
עבודות הוידאו של גסטון צבי איצקוביץ, המשלבות את זמניות האדם ועל-זמניותו של הטבע, מסמנות את עצמת הזמן, אותה אנו מרגישים וחווים, אך נותרת תמיד מעבר לתפיסתנו החושית.
צילומיו של יותם דביר מחברים דרך הגוף בין טבע לתרבות: עבור דביר, הגוף מהווה את המושא האולטימטיבי של הזמן בו מתנגשים קיומו הפיזיקלי בתרבות, טכנולוגיה וטבע.
תכשיטיה של דנה חכים מתעקשים על טבעו המסתגל של חומר, בניגוד לדימויי הגוף שלנו ולהיגיון הקפיטליסטי לתפוס אותם באופן מצמצם.
עבודתה הרב-תחומית של טליה לפיד עוסקת בכוחן החדשני של טכנולוגיות על ידי הישארות ברגע האנלוגי, כפיסה המחברת בין הטבע-המרוחק כביכול כעבר לטכנולוגיה כעתיד הממשמש ובא.
פסלו של מחמוד קייס מנפח את המעגליות של הערבסקה, ההפוכה לתפיסה הלינארית-מערבית של הזמן החולף והבלתי ניתן לחזרה. הערבסקה של קייס מבטלת את ההיררכיות של הזמן על ידי הצעת סימטריה אחרת של חזרה ורצף.
צילומי התערוכה
סיגל גולן
* שם התערוכה הוא ציטוט מהמשורר פאול צלאן
