אמנית
טל שושן
טל שושן ילידת 1969, בוגרת לימודי תואר שני ב-Wimbledon School of Art, לונדון ולימודי B.A באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, במחלקה לצורפות ואביזרי לבוש. שושן עמדה בראש תחום לבוש ואביזרים בחוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים, היא זוכת פרס אוסקר הנדלר, והשתתפה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל,
שושן עובדת עם חומרי טקסטיל ופרקטיקות טקסטיליות אותם היא ממציאה בעצמה. פעולה נדירה ולא אופיינית לאמנים של המאה הנוכחית. אמנים היום משתמשים ב"רדי מייד", בין אם זה גרוטאה שנאספה מהרחוב, לוח דיקט שנרכש, בד קנבס יקר או שפורפרות צבע. הכל היום מגיע מוכן וגנרי. שושן מתעקשת לייצר את מרבית החומרים איתם היא עובדת בעצמה.
פעולה זו מזכירה את המדען, הכימאי, המסנתז היום חומרים חדשים במעבדתו או את האלכימאים של ימי הביניים, אלו שעמלו במסתרים לייצר זהב במתודות, ששילבו חשיבה מחקרית יחד עם לחשים וקסמים. עבודתם של אלכימאים אלו מזכירה את העשייה האמנותית עצמה. עשייה שיש בה הרבה דמיון ו"שאר רוח" וכמעט כלום תכליתי.
החומרים ששושן מייצרת במעבדה/סטודיו שלה, להבדיל מאותו זהב נכסף אותו חיפשו האלכימאים, הם חומרים זולים פשוטים, סוגים שונים של פלסטיקים וניילונים שעברו התכה בטמפרטורה גבוהה, באמצעות מבער תעשייתי. שושן יוצרת מבנים פיסוליים ומתיכה אל תוכם את החומר הפלסטי. החימום מעוות ומשפיע על פני השטח. כך מתקבל מרקם אינטנסיבי ובוהק המרמז על סינטטיות חומרית ומקורות אורגניים, אך מזכיר מוצרים כמו נפט, זפת וכו.
העולם אותו שושן יוצרת ומציבה לנו בחלל, מזכיר חדר של אלכימאי שעלה על גדותיו או מאורה של מכשפה שיצאה משליטה. יצורים חצי אורגנים חצי מלאכותיים. צורות וגטטיביות שגידלו מוטציות והסתבכו סביב עצמן. אברים פנימיים חסרי תכלית ותפקוד. גופים מוזרים במצבים של ריקבון וקריסה, או על סף לידה ובקיעה.
"שיניים שחורות לעולם פחד
בקפה של בוקר על הרצפה
רסיסי אור מלוכלך מהדקות
בירכיים כהות תופרות עמוק תלולית עפר
פני מח נוגסות באדמה
אל תביט בי לא יצמח פה דבר רק
צחקי אליי את
שחור שינייך שאדע"
אירנה גורדון כותבת: "ארץ פלאות של הנפש הבאה לידי ביטוי גופני, כאילו הפשילה טל את הפנים הסמוי, ונתנה לפצעי הנפש ביטוי בגוף, בחפצים המוכנים ששונו עד דק."
התערוכה בשיתוף גלריה שלוש לאמנות עכשווית
צילומי התערוכה
אריאלה מנקר
