יוצרות: לי נגאוקר, ספא אלנברי, שולמית אוחנה, שרה אבו כף, אביאל יאני לוייב, פאטמה אבו פרח
בתערוכה מוצגים שישה גופי עבודה ויצירה עצמאיים של שישה בוגרי ביה"ס, בעלי קול ושפה חזותית וחומרית מובחנת, המציגים חוויה חושית ייחודית, שדרכה ביקש/ה כל בוגר/ת להעניק נראות וממשות חומרית לבלתי-נראה או לנסתר, וקול למה שלא ניתן לשמוע, לַשָׁתוּק.
לדברי סמדר לוי המנחה והאוצרת של תערוכת הבוגרים: "היתכנותו הפשוטה של הלא-ייאמן, הפשטות שבבסיס הלא-ייאמן והמבט למרחוק הנטמע בנראה והנדרש כדי להבין את הקשר שבין השניים – היוו את אחת מנקודת המוצא בדיאלוג המתמשך שקיימתי במהלך השנה עם הבוגרים".
בטקסט הנלווה לתערוכה כותבת לוי על האופן שבו כל אחד מגופי היצירה וכל אחת מהיצירות המוצגות בתערוכה הם תולדה של רגע לא-מילולי של קרבה גדולה לחומר, לתחושה, לְמראֶה או לזיכרון, ועל הפעולה האמנותית – וניתן אף להוסיף, הגופנית – שביקשה את הדבר מן הדברים הפשוטים.
ככאלה, מרבית העבודות בתערוכה חומקות ממרחבי הייצוג ומציעות שפה חומרית וחזותית לא-נרטיבית – כמעט ארס-פלסטיקה – של תודעה, וחוויה חושית וחושנית אינטימית. כתערוכה קבוצתית, מציעה התערוכה 2022 תערוכת בוגרים פואטיזציה של המרחב ומבקשת שהייה והשתהות אל מול ובתוך הפשוט "שֶׁהָעַיִן הוֹלֶכֶת אֵלָיו לָגַעַת בּוֹ".
על היוצרות
שעות רבות בילתה לי נגאוקר בגחינה על פלטות עץ לבוד, עקבה ורשמה בגיר שמן שחור את סימני הזמן בפני השטח של החומר, צרבה ושרפה, ניסרה ויצרה מיצב של כתמי חומר וצבע המרחפים מעל גובה פני הרצפה. ספא אלנברי רושמת בפחם רישומים של מצבי תודעה וזיכרונות עבר של מבט או מגע ושולמית אוחנה מקרצפת ניירות שחורים באקונומיקה, המלבינה ומאכלת את המצע עד שנפער חור בנייר ויוצר גם קרע בזמן הפעולה. שרה אבו כף חוזרת אל מה שנקרע מן הזמן ומזמנת מבט בהווה מתמשך – בעבודת וידיאו וציורים – אל זיכרון העבר בצריח המסגד הלבן ברמלה. בין הנשלט לאפשרי מפסל אביאל יאני לוייב "תאונות" פיסוליות פואטיות – תאונות טובות של החומר והצורה המרחשות בתהליך העבודה, וכאלה הנוצרות בהתכוונות – ככמוסות של אירוע מושהה (שכבר קרה או שייתכן שיקרה). על הכתם הנוכח במרכזו של משטח העץ השחור, ממסמרת פאטמה אבו פרח מסמרים הפוצעים את המצע ומותירים בו דימויי עיניים – עצומות או פעורות, המתלפפים בחוט רקמה שחור.
