מוזמנים להנות מהפואמה של המשורר פרופ' סמי שלום שטרית, ראש ביה"ס לאמנויות הקול והמסך
השיר נולד במסעו בקוסטה ריקה ביולי האחרון ופורסם במוסף הספרות והתרבות של "הארץ"

בלי פוליטיקה

אֲנִי לֹא כָּאן. כְּלוֹמַר לֹא שָׁם.
אֲנִי הַרְחֵק בְּמַעֲבֵי יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם
מוֹרִיקִים מִכָּל יָרֹק
אֶרֶץ נְחָלִים וּמַפָּלִים לָרֹב
וְגֶשֶׁם גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם
עַל רֹאשִׁי, פָּנַי וְגוּפִי הַמְּיֻזָּע מֵעַצְמוֹ
וְהָעֵצִים עֵצִים
עֵצִים צַמְּרוֹתֵיהֶם גּוֹמְעוֹת מִן הָעֲנָנִים
וּבַלַּיְלָה, מַמְלֶכֶת חֲרָקִים וְצַרְצָרִים מְנַסְּרִים מִכָּל עֵבֶר
וְעַנְנֵי יַתּוּשִׁים וּמִינֵי בַּרְחָשִׁים
בּוֹחֲנִים אֶת טַעְמוֹ הֶחָרִיף שֶׁל דָּמִי וְנָסִים.

אֲנִי לֹא שָׁם.
אֲנִי כָּאן.
אַל תְּנַסִּי רְחִיפָה בְּגֹבַהּ נָמוּךְ,
זֶה ג'וּנְגֶּל יַקִּירָתִי.
אֲנִי כָּאן
חוֹלֵק אֶת בִּקְתָּתִי עִם מִשְׁפַּחַת עֲטַלֵּפִים הַחַיִּים בֵּין הַגַּג לַתִּקְרָה
אִמָּא עֲטַלֵּפָהּ עִוֶּרֶת יוֹצֵאת לְצַיִד לֵילִי אוֹ קָטִיף
וְגוּרֶיהָ עַכְבְּרוֹנִים מְכֻנָּפִים מְיַלְּלִים שֶׁתָּשׁוּב
וְרָצִים מִצַּד לְצַד עַל תִּקְרַת הַבַּמְבּוּק הַדַּקָּה,
עוֹשִׂים לִי חִדּוּדִים בָּעוֹר וּנְדוּדֵי שֵׁנָה
עַד שֶׁתָּשׁוּב הָאֵם
וְהֵם יִתְכַּנְּסוּ אֶצְלָהּ וְיֵרָדְמוּ וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם.

אֲנִי כָּאן.
צַמְּרוֹת הָעֵצִים נוֹגְעוֹת בַּשָּׁמַיִם.
אֲשֶׁר לַיַּעַר לַיַּעַר
וַאֲשֶׁר לָאָדָם לָאָדָם
בַּהֲלִיכָה זְהִירָה
שֶׁלֹּא לִרְמֹס שֶׁלֹּא לִדְרֹס.
אֲנִי לֹא שָׁם.
אֲנִי כָּאן בְּקוֹסְטָה רִיקָה
עָמֹק בַּלֵּב הַגּ'וּנְגֶּל
בִּכְפָר שֶׁל אַהֲבָה וְשָׁלוֹם,
בּוֹ עָשָׂה לוֹ בְּנִי בְּכוֹרִי בַּיִת
לְהִתְרַחֵק מֵהָעוֹלָם הַמַּשְׁחִית אֶת נַפְשׁוֹ.
הוּא לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ עַל פּוֹלִיטִיקָה
עוֹלָמִית אוֹ יִשְׂרְאֵלִית, רַק לֹא יִשְׂרְאֵלִית.
קוֹרְאִים יַחַד בְּפִרְקֵי בְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה, קַיִן אָבִינוּ הָרוֹצֵחַ, בְּעֶצֶם,
אֲשֶׁר גָּזַר עָלֵינוּ תִּקּוּן אֵינְסוֹפִי,
בְּנֵי הָאֱלֹהִים הַחַרְמָנִים וּבְנוֹת הָאָדָם,
וְהַמַּבּוּל
שֶׁהֲכִי בְּרֵאשִׁית כָּאן
וַהֲכִי אַחֲרִית כָּאן
וַהֲכִי אֱלֹהִים כָּאן
נוֹכֵחַ נִפְקָד חוֹזֵר וְנוֹכֵחַ כְּמוֹ הַגֶּשֶׁם כָּאן,
נוֹכֵחַ וְנִפְקָד בָּעֵצִים, בַּנַּחַל, בַּקּוֹפִים וּבַלְּטָאוֹת
וְגַם בַּיַּתּוּשִׁים, בַּצְּרָעוֹת וּבִנְמַלּוֹת הָאֵשׁ.

מִי שֶׁלֹּא רָאָה לֹא מַאֲמִין:
יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה חֲזָרָה לְגַן הָעֵדֶן,
כָּאן בִּפְלוֹרֶסְטְרָל בַּגּ'וּנְגֶּל בְּקוֹסְטָה רִיקָה,
לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית, מֵאַחֲרִית,
מִבְּרֵאשִׁית וְשׁוּב מֵאַחֲרִית, כְּמוֹ הַמַּיִם
מִן הַיָּם אֶל הַיָּם וְחוֹזֵר.
עַכְשָׁו בְּנִי בּוֹנֶה כָּאן בַּיִת וּמְנַגֵּן בְּגִיטָרָה שִׁירִים סְפָרַדִּיִּים
וְאֵימִי, מִקָּלִיפוֹרְנִיָּה, הַיָּפָה הַיְּחֵפָה שָׁרָה אִתּוֹ
וְקוֹלָהּ עָנֹג וְתָם וְחָף

וּבָא לִבְכּוֹת. כַּמָּה הֵם צוֹדְקִים.
וְיֵשׁ כָּאן אָח וְאָחוֹת שֶׁבָּרְחוּ מִבֵּירוּת
וְיֵשׁ מִטְּרִינִידָד וּמִסְּקוֹטְלַנְד,
וְיִשְׂרְאֵלִים לָרֹב. פְּלִיטֵי הַשִּׁגָּעוֹן.
בְּלִי פּוֹלִיטִיקָה מְבַקֵּשׁ בְּנִי וַחֲבֶרְתּוֹ דַּוְקָא שׁוֹאֶלֶת
מָה טַעַם לָכֶם בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן אִם רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה יִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ?
וַאֲנִי מְסַפֵּר לָהּ עַל הַמְּחָאָה הַגְּדוֹלָה וְעַל שִׁקְמָה,
כֵּן, אִשָּׁה, כְּמוֹ הָעֵץ, סִיקָמוֹר, וּבְנִי קָם מִמֶּנִּי אֶל הַגִּיטָרָה.
עָדִיף שֶׁאַפְסִיק.
הֲרֵי אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת שָׁם
נִלְחָם "עַל הַדֵּמוֹקְרַטְיָה" בַּכִּכָּרוֹת
בֵּין הַהֲמוֹנִים בֵּין רַגְלֵי הַסּוּסִים
מוּל הַמַּכְתָּזִיּוֹת הַיּוֹרוֹת סִילוֹנִים לְתוֹךְ הָעֵינַיִם.
הַמַּכְתָּזִית הַיְּחִידָה כָּאן
מַפַּל מַיִם אַדִּיר־כֹּחַ שֶׁדַּוְקָא פָּקַח אֶת עֵינַי.

כָּל חַיַּי נִלְחַמְתִּי עַל הַדֵּמוֹקְרַטְיָה שֶׁאֵינֶנָּה
שֶׁלֹּא הָיְתָה מֵעוֹלָם גַּם לֹא לִפְנֵי כָּל זֶה,
אֶלָּא בִּרְחוֹב אֱלִיעֶזֶר קַפְּלָן, אוֹ לוֹרְד בַּלְפוּר.
דַּי. עָיַפְתִּי.
עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי דְּגָלִים מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי לִשְׁכֹּחַ,
לְהִתְמַסֵּר לְשִׁכְרוֹן הֶהָמוֹן,
בְּשֵׁם הַדֵּמוֹקְרַטְיָה לִיהוּדִים, עִם אוֹ בְּלִי כִּפָּה.
לָמָּה טִלְטַלְתֶּם אוֹתָנוּ בְּכָל הַהֲרִיסוֹת?
שָׁאַל הַמְּשׁוֹרֵר,
כְּדֵי לִצְעֹק דֵּמוֹקְרַטְיָה?
("אַל תַּגִּיד מִזְרָחִים. אַל תַּגִּיד כִּבּוּשׁ")
וְעַל מִי אֶזְעַק בּוּשָׁה?

וְכָאן בְּאֶרֶץ יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם?
דֵּמוֹקְרַטְיָה?
מָה הַפּוֹלִיטִיקָה כָּאן? אֲנִי שׁוֹאֵל וּמְקַבֵּל מְשִׁיכוֹת כְּתֵפַיִם?
בְּקוֹסְטָה רִיקָה אֵין צָבָא, כֻּלָּם יוֹדְעִים לוֹמַר,
אֵין כִּבּוּשׁ, אֵין פְּלִיטִים וְאֵין טִילִים אוֹ מַסּוֹקֵי קְרָב.
אֵין הֲלוּמֵי קְרָב וְאֵין גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה.
יֵשׁ אָדָם וְיֵשׁ ג'וּנְגֶּל בְּיַחֲסִים טוֹבִים.
הִנֵּה מַשֶּׁהוּ עָקַץ אוֹתִי בַּזְּרוֹעַ. כְּמוֹ דְּקִירָה אֲרֻכָּה וּמִתְמַשֶּׁכֶת.
יֵשׁ פֹּה זְבוּב רַמַּאי הַיּוֹדֵעַ לְהַפְּנֵט יַתּוּשִׁים,
מַסְבִּיר בְּנִי בְּיַדְעָנוּת מַחֲרִידָה,
הוּא מַעֲמִיס עֲלֵיהֶם אֶת בֵּיצֵי צֶאֱצָאָיו וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָם אֶל בְּשַׂר הַחַיּוֹת,
כְּמוֹ הַיַתּוּשָׁה שֶׁהֵטִילָה בְּתוֹךְ זְרוֹעִי בֵּיצָה אַחַת וְעַכְשָׁו אַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת
שֶׁתִּבָּקַע הָרִמָּה וְתַחְפֹּר חֲרִיר לַנְּשִׁימָה דַּרְכּוֹ אֶשְׁלַח פִּינְצֶטָה
לִשְׁלוֹת אוֹתָהּ אֶל מוֹתָהּ טֶרֶם תִּבְגַּר וְתִוָּלֵד זְבוּבַת יְעָרוֹת מִתּוֹךְ גּוּפִי.
טְפוּ עָלֶיהָ וְעַל הַיַּתּוּשׁ שֶׁהֵטִיל אוֹתָהּ.
וְלָמָּה סִפַּרְתִּי אֶת זֶה? לֹא זוֹכֵר.
מַשֶּׁהוּ עָקַץ אוֹתִי.

בְּמַעֲבֵה הַגּ'וּנְגֶּל בְּקוֹסְטָה רִיקָה
אָנוּ יוֹשְׁבִים בַּסְּטוּדְיוֹ וְצוֹפִים בַּמִּדְבָּר הֶעָתִיק שֶׁל תְּפִילַאלַת,
צִלּוּמִים שֶׁעָשִׂינוּ עִם אַבָּא־סַבָּא בְּמָרוֹקוֹ.
בּוֹחֲרִים קְטָעִים יָפִים וּמִתְרַגְּשִׁים וְצוֹחֲקִים.
בַּסּוֹף נַעֲשֶׂה מִזֶּה סֶרֶט עַל מִדְבָּר וִיהוּדִים עַתִּיקִים
וְלֹא יִרְאוּ בּוֹ אֶת הַיָּרֹק מִכָּל יָרֹק וְלֹא יִשָּׁמַע בּוֹ נַחַל גּוֹעֵשׁ.

בְּחָמֵשׁ כְּבָר חֹשֶׁךְ.
עֶרֶב שַׁבָּת בְּמַמְלֶכֶת הַצַּרְצָרִים.
הִדְלַקְנוּ נֵרוֹת וְעָשִׂינוּ קִדּוּשׁ יְעָרוֹת
אָכַלְנוּ דָּג מָרוֹקָאִי שֶׁבִּשַּׁלְתִּי עִם פִּלְפְּלִים קְטַנִּים וְטַבְּעוֹת גֶּזֶר.
נִשְׂרַף קְצָת.
כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה לִפְעָמִים לְאִמָּא כְּשֶׁהִיא נָחָה בַּסַּפָּה וְשׁוֹכַחַת
עַד שֶׁנֶּחֱרַךְ הַדָּג קַלּוֹת
וְהָרֵיחַ מֵעִיר אוֹתָהּ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן.
דֵּייב הַסְּקוֹטִי שֶׁגָּר פַּעַם שָׁנִים רַבּוֹת בְּמָרוֹקוֹ וּמְדַבֵּר דָּרִיגָ'ה,
מְנַגֵּן שִׁיר צָרְפָתִי עִם בְּנִי, שְׁתֵּי גִּיטָרוֹת וּמַקְהֵלַת צִרְצָרִים הֲמוֹנִית,
אוּלַי מֵאָה אֶלֶף, אוּלַי מִילְיוֹן. אַף אֶחָד לֹא סוֹפֵר.
תֵּכֶף נִתְחַבֵּק וּנְבָרֵךְ לַיְלָה טוֹב וְאַדְלִיק פָּנָס עַל שְׁבִילֵי הַכְּפָר הֶחָשׁוּךְ,
אֶל בִּקְתָּתִי וּמִיָּד אֶשְׁקַע בִּשְׁנַת עַרְפָּדִים.

זֶהוּ. זְמַן לָלֶכֶת. בָּרוּר שֶׁאָשׁוּב.
שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר. קַמְתִּי לִפְנֵי שָׁעָה וְאָרַזְתִּי.אֵדוּאַרְדּוֹ כְּבָר פֹּה עִם הַזּוּסוּקִי וְשִׁירֵי שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים בַּחֲלַל הָאוֹטוֹ.
מִתְחַבְּקִים, מְלַחְלְחִים עֵינַיִם.
יוֹצְאִים אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה מֶרְחָק אַרְבַּע שְׁעוֹת נְסִיעָה מְפֻתֶּלֶת.
אֲנִי מַבִּיט לְאָחוֹר לְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם וּפִתְאוֹם זֶה מַכֶּה בִּי:

אֲנִי מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר יֶלֶד בַּגּ'וּנְגֶּל.
אֱלוֹהֵי הַיְּעָרוֹת, שְׁמֹר לִי עָלָיו אֵלִי מִכָּל מִשְׁמָר.

אֲנִי עוֹד כָּאן. בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם.

פלורסטרל, קוסטה ריקה, יולי 2023

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

רוב כספי התקומה יועברו למימון שכר לימוד לסטודנטים כחלק ממהלך לשיקום הנגב המערבי, החל משנת הלימודים הקרובה תוענק מלגה לשכר לימוד מלא לסטודנטים בשנה הראשונה. בנוסף, לראשונה בעוטף עזה יוקמו שתי פקולטות חדשות למקצועות הרפואה ולטכנולוגיות מתקדמות. נשיא המכללה, פרופ׳ ניר קידר: ״תקציב מנהלת תקומה מאפשר לנו למלא תפקיד מרכזי בשיקום ופיתוח הנגב המערבי. גאים להיות מוסד אקדמי המעניק השכלה אקדמית מצוינת, ובמקביל לעודד את כל הסטודנטים שלנו להיות מעורבים בקהילות שמסביבנו". בחודש שעבר אישרה הממשלה את תקציב מנהלת תקומה לשיקום אזור עוטף עזה.
ד"ר וילי אברהם, ראש המחלקה לשיווק טכנולוגי, לימד לאחרונה בבית ספר למנהל עסקים ב Pforzheim University of Applied Sciences בגרמניה קורס בנושא ״עסקים בינלאומיים״. בקורס השתתפו עשרה סטודנטים מגרמניה, סקוטלנד ודרום אמריקה, והוא התנהל במהלך הסמסטר באופן היברידי - חלקו באופן מקוון וחלקו פנים מול פנים עם הסטודנטים ב-Pforzheim. וילי משתף בחוויה שריגשה אותו במיוחד: "באחד המפגשים הפיזיים דיברתי עם הסטודנטים על השפעת התרבות של האסטרטגיה השיווקית בזירה הגלובלית. הראיתי להם פרסומות ישראליות וגרמניות לצורך השוואה.