איך בוראים פסקול לסרט שאין בו דיאלוגים, אין בו מוזיקה, ו(כמעט)כל מה ששומעים בו הוקלט הרבה אחרי שהסרט סיים להצטלם? ראיון מיוחד ל"מחברות דרום" עם דניאל מאיר, מעצב הפסקול של "קודה לקפיטן".

נתחיל מהסוף - בכתוביות הסיום של "קודה לקפיטן" יש הקדשה למעצב הפסקול המנוח אלכס קלוד, שנפטר לפני שהספיק לסיים את העבודה על הסרט. האם זה סרטו האחרון של קלוד? איך התגלגלת להשלים אותו?

אלכס ואני חתומים על עשרות סרטים ביחד, אם בקרדיט משותף על עיצוב פסקול (כמו 'בורג' של שירה גפן או 'לעבור את הקיר' של רמה בורשטיין) ואם תחתיו כעורך סאונד ('הערת שוליים' של יוסף סידר, 'שומרי הסף' של דרור מורה ועוד). עבדתי לצידו ב 10 שנים האחרונות, למדתי ממנו המון, במישור המקצועי ובמישור האישי. היינו קולגות וחברים טובים.
אלכס התחיל לעבוד עם הבמאית קרן אלכסנדר על הסרט 'קודה לקפיטן'. הוא לא הספיק לעבוד הרבה עליו, אבל בהחלט התווה ביחד איתה את החזון לפס הקול. איני יודע אם באופן רשמי זה נחשב לסרט האחרון עליו עבד, מכיוון שהוא לא ממש עבד עליו, אבל הוא בהחלט השאיר עליו את חותמו.

סרט של שעה נטול דיאלוגים, בלי מוזיקה ועם עלילה כמעט מופשטת - משימה לא פשוטה והמון אחריות על כתפי המעצב..

אכן. מדובר בהזדמנות של פעם ב.. לפחות בקולנוע. אתגר מעניין. לפסל את הסאונד בצורה כזאת שיחזיק כמו קומפוזיציה מוזיקלית. בסה"כ החוויה האודיואלית מאוד קרובה לחוויה של אדם לבדו בלב ים, פלוס תוספות סוריאליסטיות כפרשנות למצב תודעתי של הדמות, כמו למשל זיכרון וערגה לחיים אחרים, או כמו חיבור עם שכבות עמוקות יותר של הים והיצורים החיים בו. לעיתים הסירה עצמה מקבלת זהות משלה על ידי סאונד חי המבטא הבעה או רגש, או אפילו אינטראקציה ותגובה של הסירה לסיטואציות מסוימות.
בסרט ללא דיאלוג וללא מוזיקה שמכתיבה רגש או מצב צריך לעשות יותר עם פחות, למקסם רק עם האלמנטים שאיתם אני עובד. למצות ולמתוח את יכולות האלמנטים שאיתם נשארתי לעבוד, זוהי חווית עבודה מאתגרת ומתגמלת.

יצא לך בעבר לעבוד על סרט בלי דיאלוגים ובלי מוזיקה?

כן. אני בא מנישה של וידאו ארט, ז'אנר שהולך ומתקרב בשפה ובאמצעים (ואפילו בתקציבים לפעמים) לקולנוע. אבל האסכולה שונה. בעוד הוידאו ארט מקורו באמנות הפלסטית, הקולנוע מגיע מאסכולה אחרת של אמנות. אבל, כאמור, המדיומים הולכים ומתקרבים. ב20 שנים האחרונות אני עובד עם אמנים דוגמת יעל ברתנא, גלעד רטמן ועוד רבים אחרים, על פרויקטים שהציגו במוזיאונים ובאירועי אמנות גדולים דוגמת הביאנאלה בונציה, הדוקומנטה ועוד. העבודה וגם התוצאה שם היא הרבה יותר מופשטת מקולנוע ולפיכך, גם יותר פתוחה בסגנון העבודה ויותר נתונה לפרושים. אז כן, יש לי ניסיון רב בעבודה על סרטים בלי דיאלוגים ומוזיקה.  אך ישנם הבדלים הן בסגנון העבודה והן בגישה לעבודה על כל אחת מהאסכולות.

האם היה לכם רפרנס לפסקול?

היה רק חזון, שבא לידי ביטוי אצל קרן אלכסנדר (הבמאית) ואלכס, ואשר הועבר אלי. בזמן שעבדתי על הסרט נחשפתי לסרט 'לוויתן' של לוסיאן קסטאין טיילור וורנה פאבל, שהדמיון בין סרטם ל'קודה' במובנים מסוימים הוא מאוד גדול, במובנים אחרים פחות. כמו כן, להבדיל אלפי הבדלות, 'השבט', סרט אוקראיני של הבמאי מירוסלב סלבודפיסקי, יצירת מופת בעיני, גם הוא נטול דיאלוגים ומוזיקה, סרט שמגיע לדרגות דרמה ורגש גבוהות ביותר. הדוגמה האחרונה לא קשורה אפילו בקצה של חוט לים, אך מוכיחה שהכל עדיין אפשרי בקולנוע, שניתן לרגש ברמות אחרות, במינימום אמצעים. הסרט הזה הוא השראה ענקית ומלווה אותי הרבה בשנים האחרונות.

מה ממה ששומעים בסרט הוקלט בשטח?

הכל משוחזר, אולי 0.001% לקוח מהסאונד המקורי. (הוא אומר מספר באיזשהו שלב בסרט), אפילו בקטע הקצרצר בו הוא שר לעצמו השירה משוחזרת, כך שכל היחסים בין הסאונדים תלויים לחלוטין במניפולציות שאחליט אליהן. חופש מלא וגם אחריות כבדה. הסשן מחולק לאפקטים, אווירות ופוליז. את הפוליז הקליטה אמנית הפוליז אלכסנדרה סטוג'נוביק. כאמור הכל משוחזר מאפס שיהיה ניתן לשלוט באלמנטים של הסאונד בכל רגע נתון. לעבור מריאליסטי לסוראליסטי וחוזר חלילה.

שידורי הרדיו, מכשיר הקשר, המוזיקה הרחוקה - כולם מעומעמים במידה שאי אפשר להבחין או להבין אפילו מילה גם מאלה. ספר על ההחלטה הזו.

אין דיאלוגים, ועל אותו משקל, הקולות מהרדיו לא אמורים לספק אינפורמציה ורבלית. למרות שאם מקשיבים טוב מבינים מילה פה ושם, במיוחד אם אתם/ן דוברי יוונית. מהבחינה הזאת גם הקטע הזה נאמן לשפה האודיואלית של הסרט.

האם היו גלגולים אחרים של הסרט? נשקלו דיאלוגים? כתוביות? מוזיקה? מה הוביל לאסטרטגיה הנזירית הזו?

הקו הכללי היה ברור מהתחלה. סרט ללא דיאלוגים וללא מוזיקה. קומפוזיציה של סאונד - קומפוזיציה של ים. האדם והים. כוח מול כוח, פראי וראשוני. היה קטע מוזיקלי מינימליסטי בסוף הסרט על  הטיים ליין לאורך כל העבודה. בשלב האחרון של המיקס גם הוא ירד. הוא לא היה נחוץ. ההתייחסות לסאונד כולו לאורך הסרט היא כאמור כמו לקומפוזיציה מוסיקלית (עם זיקה לתמונה כמובן)..

יש איזו אירוניה בכך שעקב הנסיבות הקהל בקולנוע הדרייב אין של הפסטיבל יצפה בהרפתקה של כלי שיט ימי כשהוא ישוב בכלי רכב יבשתי.

לא הייתי מגדיר את המצב כאירוניה אלא כמצב של תנאים לא זמינים באופן זמני. דיברתי על כך עם קרן, הבמאית. אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מקרין את הסרט עד שאולמות הקולנוע היו נפתחים. בעיני, הסרט הזה הוא צידוק לחוויית הקולנוע, וזה חטא גדול לחוות אותו בכל פורמט שהוא פחות מהסטנדרט של בתי הקולנוע.  זוהי כמובן דעתי האישית, אני מניח שיש עוד שיקולים על כתפיה וראשה של הבמאית, ובסה"כ שמח שהסרט יוצא לעולם.

דניאל מאיר הוא אמן קול ומעצב פסקול. מתמחה במוזיקה מקורית ועיצוב פסקול לוידאו ארט, קולנוע, קולנוע דוקומנטרי ותיאטרון. דניאל יוצר מיצגים ומיצבי סאונד ועובד עם אמני סאונד ווידאו, במאי קולנוע ומוזיקאים בארץ ובעולם. הציג בביאנלה בונציה, עבד בסרטים שהיו מועמדים לאוסקר וזכו בפסטיבל קאן. מלמד עיצוב סאונד בבצלאל. ממייסדי רדיו חלאס. האתר של דניאל: danielmeir.com