מנשה אדרי

בן 24, גר בקיבוץ ניר עוז.

סטודנט במחלקה לעבודה סוציאלית במכללת אשקלון.
הכתיבה תופסת אצלי בתקופה האחרונה מקום תרפויטי, שסיפור קצר יכול למלא לפעמים בצורה מדהימה: אתה מתאר אנשים, מקומות, חפצים, ודרכם מצליח להביע רגש שאין לו שם.

אדיר

אדיר היה ממש עצוב בזמן האחרון. אתמול הוא חזר הביתה והסתכל מסביב וכיבה את האור וסגר את התריסים והתחיל לבכות. וזה ממש מוזר. קודם כל, כי בדרך כלל כשאדיר סוגר את התריסים זה כדי לאונן, ואני כבר ניסיתי לשמוע כמה שפחות את הקולות שייצאו מהמחשב אפילו שהיה שקט הרבה זמן.

וגם כי אדיר אף פעם לא בוכה. לפחות לא מאז סוף החורף, כשסוף סוף הצלחתי לראות מאז שהוא הפסיק לתלות עלי את הסוודר האדום המעצבן הזה שתמיד הרגיש לי יותר כבד מהפעם הקודמת. ותמיד היה מסריח. בטח לאדיר אין חוש ריח כי את התחתונים והגרביים שלו הוא תמיד מכניס מיד לכביסה, אבל את המגבת, שהיא הרבה יותר מסריחה מגרביים שנלבשו חצי יום, הוא ממשיך לתלות על הוו הקטן כבר כמעט חצי שנה. וזה הדבר הראשון שהוא שם על עצמו אחרי המקלחת, כשהוא אמור להיות נקי!

בכל מקרה, הרבה דברים אני לא מבין אצל אדיר, אבל אתמול הוא בכה. ממש בכה, עם דמעות שהרטיבו את כל הכרית, ועם קולות עבים כאלה שמדי פעם, כשהוא נחנק, עלו לטון כל כך גבוה שלא האמנתי שאדיר מסוגל להגיע אליו.
אני חושב שזה בגלל ספיר. ספיר היא קצת יפה מדי וקצת שחומה מדי ויש לה קול נעים מדי, והיא חכמה מדי ורגישה מדי. ככה אדיר אמר לה לילה אחד, מזמן.
אני לא יודע מה זה אומר, אבל אדיר מתנהג ממש שונה כשספיר נמצאת. פתאום הוא נחמד ומתעניין ושואל המון פעמים אם הכל בסדר ואם היא צריכה משהו ואם קר לה או חם לה ואם היא רעבה. וספיר תמיד עונה כן על כל שאלה שלו, והוא מביא לה סוודר ומספר שהוא כבר הכין אוכל, ואת ההמשך של הדיבורים אני לא שומע כי הם יוצאים לחצר ולא שומעים כלום מהחדר.

אני חושב שלבכות זה משהו שאסור לאדיר לעשות, כי ספיר היתה בוכה הרבה פעמים. פעם אחת כשאדיר הביא לה שוקולד עם פתק קטן, ופעם אחת כשאדיר שכח את היום הולדת שלה ופעם אחת היא הושיבה אותו על המיטה ובכתה ולא אמרה כלום, ואדיר חיבק אותה והסתכל לכיוון השני ועשה פרצוף כואב - נראה לי כי לא היה לו נוח - וליטף אותה בצוואר בלי הפסקה ואמר כל הזמן,  "די, הכל בסדר".

אז נראה לי שהם בוכים או כשהם ממש שמחים או כשהם ממש עצובים. אולי בעצם מותר לאדיר לבכות ופשוט אדיר אף פעם לא ממש שמח. או ממש עצוב.
ועכשיו כנראה אדיר ממש עצוב כי הוא היה קצת עצוב כל הלילות האחרונים, אז הוא בטוח לא ממש שמח.

אחר כך שמעתי את הסגירה של הדלת של הבית ואת הצעדים של ספיר חוצים את הסלון. אדיר קפץ מהמיטה אל המראה ומרח את הדמעות על הלחיים שלו, וכשהיא דפקה בדלת של החדר אדיר פתח לה והתיישב על המיטה ושתק קצת וקילל אותה קצת והם דיברו קצת ושכבו, ואדיר שוב היה מאושר.
אני לא כל כך מבין את אדיר.