ד"ר גיל בוצר, מרצה בכיר במחלקה לניהול המשאב האנושי, שימש דובר מרכזי בכנס הבינלאומי לחקר האימון והמנטורינג שנערך זו השנה ה-17 באוניברסיטת ,Oxford Brookes אנגליה.

במסגרת הרצאתו, שפתחה את הכנס, הציג בוצר את תמונת המצב הנוכחית של חקר האימון בארגונים, באמצעות אינטגרציה של ממצאי סקירות ספרות שיטתיות ומחקרי מטא-אנליזה שפורסמו במהלך העשור האחרון. בוצר הציג מפה מקיפה של המחקר בתחום המציגה את הטריטוריות הנחקרות ביותר ומצביעה על שטחים שדורשים ביסוס נוסף או שטחים שטרם נחקרו ומסגרת מארגנת של אימון במקום העבודה המתארת את גורמי ההקשר, הקלט והתהליך  והקשר שלהם לתוצאות האימון. לבסוף, הצביע על כיווני מחקר ומתודולוגיות מומלצות עבור מחקר עתידי.

ד"ר גיל בוצר

ד"ר גיל בוצר הוא חוקר, מרצה בכיר ויועץ. תחומי ההתמחות שלו כוללים אימון במקום העבודה, פיתוח כישרונות ותכנון המשכיות ניהולית.
המחקר של גיל על אפקטיביות האימון במקום העבודה מציע תובנות והשלכות חשובות הן לעוסקים בפרקטיקת האימון והן לחוקרים, ותורם לאיכות ולקפדנות של אימון כתחום מבוסס ראיות.
גיל מלמד בתכניות לתואר ראשון ושני בניהול המשאב האנושי בספיר.
 
ד"ר גיל בוצר: "ההזמנה לפתוח את הכנס היוותה עבורי טפיחה על השכם והכרה בחשיבות של חקר האימון שזוכה לפופולריות רבה בתעשייה ובעיקר, זריקת עידוד להמשך מחקר מדעי ובלתי-מתפשר להפיכת האימון לפרקטיקה מבוססת-ראיות".

קישור לאתר הכנס

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

שבוע בסימן נשים במדע

ריקי פינצי דותן, פרופ' חבר במחלקה לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, מונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה לפרופ' מן המניין.  פרופ' ריקי פינצי-דותן סיפרה בהמשך למינוי: "ב-2015 הצטרפתי לחזון של פרופ' אבי בסר וד"ר מירב משה גרודופסקי לבניית התוכנית לתואר השני, תכנית ייחודית הממוקדת בילדים ובני נוער שעד אז לא היתה קיימת בארץ.  כשרגלי דרכה לראשונה במכללה חשתי באוויר את "רוח ספיר" שקסמה לי ושאבה אותי למכללה.  הבית הקליני שלי הוא מרפאת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש בגהה והבית האקדמי הוא אוניברסיטת בר אילן.  כראשת התכנית לתואר השני במחלקה לעבודה סוציאלית בספיר, הממוקדת בהתערבויות עם ילדים, בני נוע

גברים נעלמים

חדש על המדף: גברים נעלמים עגונות במרחב האשכנזי 1850-1648 ספר חדש לד"ר נועה ששר, מרצה במחלקה לתרבות- יצירה והפקה גברים נעלמים מגולל את סיפוריהן של נשים עגונות שחיו במרחב האשכנזי (מרכז אירופה ומזרחה) בשנים 1850-1648. הוא מתאר את הנסיבות הקשות שבהן הפכו לעגונות ופורשׂ לעיני הקוראים את הדרמה האנושית וההלכתית של העיסוק בהתרתן מכבלי העיגון. באמצעות בחינה מקיפה של מגוון מקורות – פנקסי קהילות ובתי דין, ספרי שאלות ותשובות, מכתבים ועוד – נועה ששר קוראת תיגר על התפיסה הנפוצה כאילו פוסקים לאורך הדורות עשו ככל יכולתם להתיר עגונות ולמזער את סבלן.